הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 


אתר זוהר החיים הוקם על ידי הרב יוחנן באנון ז"ל 
האתר משומר למען זכרו על ידי מפעל הזוהר העולמי (Ha-Zohar.info) ולימוד הזוהר היומי (DailyZohar.com)

   פרשת בראשית    פרשת נח    פרשת לך לך    פרשת וירא    פרשת חיי שרה    פרשת תולדות    פרשת ויצא
   פרשת וישלח    פרשת וישב    פרשת מקץ    פרשת ויגש    פרשת ויחי    פרשת שמות    פרשת וארא
   פרשת בא    פרשת בשלח    פרשת יתרו    פרשת משפטים    פרשת תרומה    פרשת תצוה    פרשת כי תשא
   פרשת ויקהל    פרשת פיקודי    פרשת ויקרא    פרשת צו    פרשת שמיני    פרשת תזריע    פרשת מצורע
   פרשת אחרי מות    פרשת קדושים    פרשת אמר    פרשת בהר    פרשת בחוקותי    פרשת במדבר    פרשת נשא
   פרשת בהעלותך    שלח לך    פרשת קרח    פרשת חוקת    פרשת בלק    פרשת פינחס    פרשת מטות
   פרשת מסעי    פרשת דברים    פרשת ואתחנן    פרשת עקב    פרשת ראה    פרשת שופטים    פרשת כי תבוא
   פרשת כי תצא    פרשת ניצבים וילך    פרשת האזינו    פרשת זאת הברכה
 
    עמוד הבית
    צור קשר
    תחילת הבריאה
    מבנה העולמות
    ראש השנה
    תם עוונך בת ציון
    הנהגות וסגולות
    אדם
    גאולה
    לאלפים
    חיים על פי הזוהר
    אלול
    24 אלף תלמידי רבי עקיבא
    פתיחת אליהו
    רבי שמעון בר יוחאי
    תיקוןני זוהר חדש
    כללי סודות ורזי התורה
    מעלת עיסוק בזוהר
    מהו צדיק ?
    הליכות אור - נוער וחינוך
    סוד הקפת התיבה
    מפעל הזוהר העולמי
    סוד קליפת נוגה
    נפש, רוח, נשמה..
    הצלת רבי יצחק
    ערב רב
    טעמי המצוות
    קריאת שמע בכוונה
    להידמות לאבות
    ט"ו בשבט
    שבת קודש
    שיויתי השם
    רבי שמעון מבטל מוות
    מעלת הלילה
    חיזוק באמונה
    נטילת ידיים
    רחל
    ויעבור
    יום הכיפורים
    ייחודים בתנועה
    מדרש האותיות
    פרשיות השבוע - וידאו
    סוכות
    צפיחית בדבש
    מעוט הירח
    תלמוד ארץ ישראל
    תפילה בציון רשב"י
    סדר עליית הנשמה
    תמונות
    לב נתיבות עשר מאמרות
    חנוכה
    שיעורי תורה בצ'ט
    ברכות השחר
    סגולות שבת
    מזמור יט - פרוש הזוהר
    מדרש רות - זוהר
    הקדמה 6 מצוות
    שיעורי וידאו - זוהר
    פסח
    שביעי פסח ועומר
    עמלק העייף, ישראל יעף
    מעלת משה רבינו
    משיח
    המלחמה האחרונה 1
    אלפיים שנות תפילה
    מדרשי זוהר
    בראשית תמן - תיקון 48
    שום תשים עליך מלך
    כבד את אביך...
    אידרא זוטא
    יסודות הזוהר
    להשיב את הבן לאב
    נסתם הפתוח ונפתח הסתום
    אנכי ה'
    קריאת זוהר כללית
    שיעורי זוהר בקול
    אלול ושיעורים תשרי
    למה אנחנו כאן?
    רפ"ח
    ממלכת כהנים
    פרשות השבוע
    חגי השנה
    סודת הזוהר
    דרשות הרב בטקסט
    תורה וישראל חד הם
    מפתח החכמה ביראה
    ראשי ישן
    הנהגות הימים
    מבצע ה - 70
    שיעורי עץ החיים
    מחיה המתים
    נבואת פרס אירן
    חיטה ומשיח
    נצח זמן ומקום
    נישואין גירושין
    פורים
    מוצאי שבת
    סוד הפרצופים - בפשט
    מלאכים המלווים
תרומות לברכות בעלון
ובאתר נא להשאיר את נוסח
הברכה.
התרומות מיועדות להחזקת האתר
הדפסת עלוני הזוהר
הכנת סרטי וידאוו ייחודים, שיעורי זוהר 
 

 
סוכות

דרשת הרב

סוכות

  
 
 
 
 

‏‏יום שני י"ב תשרי תשע"ב

 

 

 

דרשת הצדיק המקובל

              הרב ניסים פרץ שליט"א

(הדברים נכתבו בע"ה משיעור מוקלט, ולא שונה מלשון הדיבור)

סוכות התשע"ב

וִיהִי נֹעַם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

דברים פרק-לג

{א} וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ:

רמז לימים האלה אחרי יום הכיפורים שיש בהם שלמות מצד עצמם, הם מבורכים לא כמו בימי העומר שהם ימי דין וימי חסרון אלא פה זה ימי שלמות, יש בהם ברכה גדולה ראש השנה ויום הכיפורים מלאו אותם עד כדי שלא צריך עוד לכוון בהם, להוסיף להם ברכה על ברכתם.

ואף  על פי כן דרשו חכמים, "שמאלו תחת ראשי" אלו ימי עשרת ימי תשובה בין ראש השנה לכיפור "וימינו תחבקני", אלו הימים שאחרי כיפור עד סוכות כולל סוכות. זה ימין השם המחבקת את עם ישראל ומקרבת אותם לאחר התשובה הגדולה ביום הכיפורים,  השם יש בו אהבה ושמחה מאוד מאוד עם כל נשמה ונשמה וכל שכן לכללות עם ישראל.

{יב} יְהוָ֖"ה  בָּדָ֣ד יַנְחֶ֑נּוּ וְאֵ֥ין עִמּ֖וֹ אֵ֥ל נֵכָֽר:  כמו שרמזנו בדרשה הקודמת "כנשר יעיר קינו" זה ראש השנה. "ישאהו על אברתו" זה יום הכיפורים. "יפרוש כנפיו" זה עשרת ימי תשובה.

ועכשיו זה הפסוק הבא שכתוב, {יב} יְהוָ֖"ה  בָּדָ֣ד יַנְחֶ֑נּוּ וְאֵ֥ין עִמּ֖וֹ אֵ֥ל נֵכָֽר: כידוע האור העצום והגדול שיש בימים אלו, אין לאומות העולם ולא לכוחות הטומאה שום אחיזה בו הם מנועים מהכל, לכן לעתיד לבוא כתוב שהקב"ה רוצה לנסות את אומות העולם, מראה להם ונותן להם את מצוות הסוכה והם בועטים ויוצאים, {יב} יְהוָ֖ה  בָּדָ֣ד יַנְחֶ֑נּוּ וְאֵ֥ין עִמּ֖וֹ אֵ֥ל נֵכָֽר: אומר רבינו ה"בן איש חי" "ב – ד ד" בסוכה הרמוזה בשני שמות: הויה ואדנות: כל אחד ארבע אותיות תשלב אותן זה יאהדונה"י =  גימטריה אמן,  צ"א רמז לסוכה גם סוכה זה צ"א כ"ו הויה,  הס אדנות.

במצוות סוכה וארבעת המינים, הדברים מתארכים ומעמיקים ומגביהים עוף, ואין לאדם אפשרות בזמן קצר להקיף הכל, על כן נדבר בצורה כללית מאוד, ההלכה קובעת שהימים האלו "שבנתיים" הם ימים קצרים מאוד צריך האדם להזדרז ולקחת את עצמו בידיים ולקיים מצוות בניית הסוכה זה מתחיל ב"יתד", מייד במוצאי יום הכיפורים ביום צריך לסיים את כל בניית הסוכה, צריך ללמוד את ההלכות כדי שלא יעשה סוכה פסולה ומפסיד את כל האור הגדול שיש בסוכה. כמו כן ארבעת המינים, צריך להזדרז כדי לקנות אותם, אם אדם לא יודע את ההלכות, אז יבקש מתלמידי חכמים שישיגו לו את ארבעת המינים כדי שיהיה בהם הידור,  כי נאמר בהם "הדר" הוא לכל חסידיו צריך שבכל אחד מארבעת המינים, יהיה מצווה של הדר אף על פי שיש כשר, כיוון שנאמר "הדר" צריך שיהיה מהודר.

נדבר באופן עקרוני על כמה עניינים שהסוד, מדקדק בהם: כמו שיש עניין בטלית ותפילין, שזה הולך ביחד, טלית הוא אור מקיף, והתפילין אור פנימי, וצריך שיהיו ביחד, לא שייך לראות אדם שמניח תפילין ואין לו טלית, צריך להקדים טלית ובתוך האור של הטלית אתה שם תפילין "ההוא קוצא", בחינת "הקוצא" של הטלית הוא מוציא את האור של התפילין על המצח. כך אותו דבר לפי הסוד לא שייך ארבעת המינים אם לא בתוך הסוכה, מתוך הסוכה יוצא ארבעת המינים. ועל כן אנחנו רואים בכתבי המקובלים, חומרא גדולה מאוד לנענע ולהגיד את ה"הלל" בתוך הסוכה. כל בית כנסת שמכבד את עצמו יש סוכה אם הציבור לא מתפלל בסוכה תכנס לסוכה ושמ תאמר הלל אפילו ביחיד ותנענע, ואחר כך תכנס לשמוע קריאת התורה ומוסף כי אין להפריד בין הסוכה לבין נענוע הלולב וארבעת המינים.

הגדיל לעשות רבנו הרמח"ל  שכתב "בקיצור כוונות" , אם אין סוכה בביה"כ שיתפלל ביחיד בבית שלו, עד אחרי ההלל כל התפילה יתפלל בתוך הסוכה ואחרי שיגמור לנענע, ילך לשמוע קריאת התורה ומוסף בביה"כ. אבל המנהג הכי חשוב וגדול, זה מנהג בית-אל: שמוציאים את התיבה וארון הקודש והתורה מביה"כ לתוך הסוכה, היו בונים סוכה באותו הגודל של ביה"כ והיו מוסיפים את ארון הקודש ואת התיבה לתוך הסוכה ולא היו נכנסים לביה"כ רק אם היו צריכים איזה ספר נכנסים לביה"כ להוציא.

היו מתפללים שחרית מנחה וערבית אוכלים ושותים ומדברים דברי תורה ויושבים ושמחים שמחת בית השואבה, כל יום היו עושים שמחה אחרי ערבית, ושרים שיר המעלות ופיוטים מיוחדים והיו עושים שמחה גדולה מאוד ולא היו יוצאים מהסוכה אלא מהסוכה של ביה"כ היו הולכים לסוכה בבית לישון ושוב פעם לקום ולבוא.

אז מה רואים מכאן? שקדושת הסוכה למעלה מקדושת ביה"כ שאם לא תאמר כן, איך הוציאו את ארון הקודש להגלות אותו לסוכה ארון עם הספר תורה והתיבה? רואים כמה מעלה גדולה יש לסוכה, ובאמת מי שמבין, הרי עניינו של מקדש ה' שהוא מקום להשראת השכינה הנמצאת בהויה ובאדנות: בתיבה - אדנות, ובהיכל - הויה, ואנחנו מחברים אותו יחד, יאהדונה"י זה קדושת הביה"כ, אבל בימי הסוכות, חכמים אומרים "שם שמים חל על עצי סוכה" ס – כו – ה שני שמות השם – הויה ואדנ"י כמו ארון ותיבה בבית השם, יוצא שאם לפי סודם של דברים, אדם רוצה ליחד את הקב"ה ביחוד הויה ואדנות הוא משלב אותם, זה התכלית של כל החיים של האדם לחבר, לעשות מעשיו לשם שמיים ולשלב ולחבר הויה ואדנות איפה אתה יכול לעשות את זה בימים אלו? רק בסוכה!! אם אתה אוכל מחוץ לסוכה, זה הולך לכיוון אחר גם על פי ההלכה הפשוטה, מר"ן כותב שאפילו מים לא ישתה מחוץ לסוכה, מצווה מן המובחר שאפילו מים לא ישתה. ההלכה אומרת שאדם רק אכילת קבע צריך לאכול בסוכה! אבל גם על פי הפשט מצווה מן המובחר שאדם לא ישתה אפילו מים מחוץ לסוכה. כמה חשוב מאוד שהאדם "אשרי יושבי ביתך" בימים האלו לא לזוז מהבית איפה הבית שלנו? חג סוכות תעשה לך!  הסוכה זה הבית, הסלון שלך, וכל מה שיש לך בבית זה מחסן לסוכה, הסוכה זה הסלון האוורי שלנו, זה הסלון שהקב"ה בא עם שבעה האושפיזין ונכנס למקום השראת השכינה, שם אפשר לשים את כל הדברים היפים יש לך מזגן? תעקור אותו מתוך הבית ותשים אותו, לנוח, ולשבת יש לך איזה ספה טובה? תשים בפנים צריך לבנות סוכה כמו שצריך, כדי שהאדם "תשבו" כעין  "תדורו" בסוכות תשבו שבעת ימים צריך שיהיה לך נוח מה אדם עושה בסוכה? אוכל, ושותה ומטייל וישן, ולומד ומתפלל. שינה מחוץ לסוכה אפילו עראי אסורה כלומר חובת ישיבה בסוכה חשובה מאוד, ראינו צדיקים, כמו האדמור מלעלוב זצ"ל שלא היה זז מהסוכה, היה דבוק בעניין. וכל הצדיקים ככה מספרים עליהם אחד לאחד איך שהם היו דבוקים בקדושת הסוכה ולא היו זזים ממנה. איך אפשר לזוז זה?  כמו לזוז מהשם,  שם נמצא האור העיקרי האור ששופע בעולם בצורה מיוחדת נמצא בתוך הסוכה לא כדאי לך להפסיד את האור המיוחד הזה.

ואם כן גם ארבעת המינים איך יכולים להוציא אותם מחוץ לסוכה מתוך האור העצום הזה שישנו בסוכה, משמה מתפרץ בענפים האור של ארבעת המינים זה למעשה י-ה-ו-ה שהם התפילין שלנו, בחול המועד לא מניחים תפילין, ארבעת המינים זה ארבע הפרשיות ארבעת המינים, ובכתבי האר"י והרש"ש ארבעת המינים יש בהן המשכה של מוחין, חוץ מעניין של חסדים יש בהם מוחין דפנים מוחין דגדלות, אז הם בעצם התפילין. והטלית שפרושה עלינו זו הסוכה, שהיא האור המקיף של אמא, לאחר שקבלנו את האור הפנימי של אמא בימים  "שבנתיים" מכיפור עד ערב סוכות כולל היום הראשון של סוכות, עכשיו אנחנו גם כן הולכים להתחבר לאורות המקיפים ומתוכם אחרי שאימא משפעת לז"א, ז"א משפיע את המוחין שלו למלכות ואז הוא מגדיל אותה ממוחין של פנים, א"כ נמצא שארבעת המינים זה ארבעת המוחין. על כל פנים צריך לנענע מכיון שבנענוע אנחנו ממשיכים את האור הפנימי האור נמצא מהדעת ולמעלה, וצריכים  לנענע בכדי להמשיך אותו לתוך  השבעה קצוות הרי הם רמוזים משלושה הדסים חג"ת שלושה אבות אברהם יצחק ויעקב ובשני בדי ערבות נצח והוד משה ואהרון ובלולב, יסוד – יוסף, זה החלק השווה אל שאר המינים, גודלו של הלולב ארבעה טפחים, טפח אחד יותר משאר המינים, רמז לדעת ומעלה עד פלותגא דשערי אריך, מלכות – אתרוג – דוד המלך עטרת היסוד, המלך השביעי מחובר עם המינים ובסופם ביחד שבע ספירות, שבעת הקצוות של זעיר אנפין הן צריכים להתמלאות באור גדול ועצום ועל ידי הנענוע, על ידי הנענוע אנחנו ממשיכים את האור ממרומי הגבהים, שלא מצאנו כזה גובה פלגותא דשערי דאריך אנפין, ומשמה נמשך דרך כל ההשתלשלויות עד המינים, אחרי שזה נמשך לז"א, בהולכה של הלולב, רבינו האר"י ציווה אותנו שלא לנענע כמו שיש כאלה שמנענעים לולב תוך כדי הולכה אלא הנענוע של הלולב זה להוליך אותו מנקודת המוצא החזה עד איפה שהיד מגיעה וכל נענוע צריך להסתובב לאותו צד דרום צפון מזרח  מעלה ומטה ומערב, הנענוע הוא הולכת הלולב אנחנו מביאים אותו עד פלגותא דשערי ואז מפלגותא דשערי עד ז"א ואחר כך כשאנחנו מביאים אותו אנחנו צריכים להכות בחזה בסופי המינים בטפח שאחוז עם היד, להכות בחזה מי נמצא בחזה? המלכות!  כל האורות שקיבל ז"א בהולכה ובהובלה מושפעים אליה ועל ידי כך היא נגדלת גם באורות המוחין וגם בחסדים,  אחרי שהמשכנו אור הפנימי, על ידי נענוע הלולב, יש כמה וכמה בחינות, מוציאים ספר תורה ושמים בתיבה, ואז עושים הקפה, ובהקפה אנחנו בעצם ממשיכים אור המקיף מאותה הבחינה שהמשכנו אור פנימי מז"א אל המלכות, אנחנו ממשיכים אורות מקיפין גם אל המלכות,  יש שלוש בחינות אדם המקיף, ומעשה ההקפה על ידי הלולב ומיניו, דיבור – אמירת הושענות.

סוכה והלולב שניהן עניינן אחדות בעם ישראל, לאחר שעבר ראש השנה וכיפור והזדככנו בזיכוך גדול מאוד, הקב"ה מחובר אלינו ומחבר אותנו ואנחנו מתאחדים.

בסוכה נאמר בדברי חז"ל "ראויה סוכה אחת שיהיו בה כל ישראל", רואים שם שהסוכה עניינה אחדות הקב"ה בונה לבני ישראל סוכה מעורו של לוייתן ויכנסו בה כל ישראל, נמצא שם שהסוכה היא מאחדת את כולם מה היא מאחדת? כל המחלוקות שיש בין אדם לחברו נובע מזה שחושב שהמציאות של חברו מפריעה לו, הוא פתח בדיוק חנות לידי? אין לו איפה לפתוח? הוא מרגיש שהשני רוצה לקחת לו משהו, זה על חשבונו, והאדם נכנס לקנאה, האדם נמצא אחרי יום הכיפורים יש לו שאיפות רוחניות, ובשאיפות רוחניות זה לא מפריע לאיש כל אחד יש לו את המסלול שלו האין סופי, לכל אחד יש א"ק אבי"ע משלו תעלה כמה שאתה רוצה, אבל בגשמיות העולם הזה הוא מוגבל אם אני לוקח את הבית הזה אז אף אחד לא יכול לקחת אותו אף אחד לא יכול לקנות אותו, אז סוכה שעניינה שהעולם הזה עראי העולם הזה אמצעי, צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי אתה רואה רק את הכוכבים אתה רואה רק את המציאות של השם ואתה מחפש איפה נמצא הקב"ה שמה הוא נמצא אז אתה עושה את העולם הזה עראי הכל אין לו שום חשיבות, סוכה זה עניין של אחדות בעם ישראל.

וכל שכן ארבעת המינים שחכמים דרשו שהלולב "צדיק כתמר יפרח" ואלו צדיקים שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים, האתרוג זה הצדיקים הגדולים יש בהם גם תורה וגם מעשים טובים וגם ריח טוב, והדסים זה מי שיש בו ריח טוב, זה אנשים שיש בהם הרבה מעשים טובים אבל אין בהם הרבה תורה, וערבה זה עמה דארעא, המון העם,  אין בהם לא טעם ולא ריח בכל אופן אם אדם יקח ארבעת המינים בלי הערבה, ספק גדול אם יוכל לברך, כדי לברך על עם ישראל צריך שיהיה בו גם זה שיחבר אותם ביחד זה מראה על אחדות שיש בעם ישראל עוד יותר למה לא מברכים אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות אתרוג? למה על לולב? כי הלולב זה התלמיד חכם שמחבר אליו את ההדסים והערבות ומלמד אותם הוא קושר אותם אליו קושר את החיים שלו לוקח מהזמן שלו ומלמד אותם, האתרוג אומר הם רק יפריעו לי הם לא מבינים מה אני אומר, לא כדאי, חבל על הזמן יותר טוב שאני אשב ואטהר עצמי מכל חזזית מכל קליפה ואתקן את עצמי זה ה"צדיק בפרווה" לא מברכים על כזה  צדיק הוא לעצמו צדיק גדול. אבל מברכים על הלולב בלי שהולך מדן לבאר שבע ומחפש איזה ערבות לקחת ללמד אותם, וגם החשיבות של הערבה יותר מכל המינים למה? כל מין מרגיש את עצמו שהוא משהו, הוא אתרוג,  שמים אותו בקופסא של כסף מרופד מפה ומשם תראה איזה חשיבות! אבל הערבה היא מרגישה את עצמה כלום אז היא מקבלת, גם ההדסים סוף כל סוף איזה ריח טוב איזה צורה משולש איזה יופי הערבה אין בה טעם ולא ריח אבל מה אנחנו עושים בהושענא רבא? אנחנו זורקים או שמים אותם בצד את מי לוקחים? את הערבה לבדה, כל היהודים האלה שאתה חושב שהם פשוטים הם ידעו איך להתבטל לתלמידי חכמים, לוקחים אותם ועליהם עושים את כל החגיגה, הם החשובים, מהם יכול לצאת משהו, הם העיקר שתדעו, הם מאפשרים לך לזכות את הרבים, אבל בכל אופן אנחנו מכים אותם!! לוקחים אותם!! למה אתה לא הדס? למה אתה לא אתרוג? למה אתה לא לולב? תשתדל ראית כמה חשובים כל הדברים האלה? עכשיו מהשנה הזאת תתחיל ללמוד תורה אם אין תורה אין כלום מה אתה יושב ככה? ללא טעם וללא ריח קח את עצמך בידיים נותנים לו קצת מוסר שישתדל לקחת עוד מדרגה שיכנס קצת לעבודת ה' לעבודת הקודש. השם יתברך יעזור להם.

אי אפשר להגיד את הכל יש הרבה פרטים ופרטי פרטים בעניינים האלה על כל פנים אנחנו נכנסים עכשיו בשלב חשוב מאוד של אהבת ה', בשמחה במצוות ה', מצוותה ימי אהבה וימי שמחה ואז התשובה שלנו מתהפכת עד עכשיו "שמאלו תחת ראשי" תשובה מיראה הופכת עכשיו להיות תשובה מאהבה ואנחנו לוקחים את כל מה שזרקנו בתשליך את כל העוונות אנחנו הולכים לעשות "שאיבת מים" ושאבתם מים בששון, הולכים לקחת את מה שזרקנו לשאוב מחדש למה? הכל יהיה זכויות, "ראשון לחשבון עוונות"  אך ביום הראשון מה זה ביום הראשון? זה בחמישה עשר בחודש השביעי אך ביום הראשון ולקחתם לכם ביום הראשון איזה ראשון? הראשון למה? הראשון לאיזה דבר? החכמים אמרו "ראשון לחשבון עוונות" אז יש בזה הפשט הוא שמכיוון שהאדם היה עסוק במצוות, אחרי כיפור נתכפרו לו העוונות, אין לו עוונות אבל כשמגיע הרגל והוא מתחיל לאכול ולשתות, זה הראשון לחשבון העוונות אבל רבי לוי יצחק מברדיצ'ב  אומר הראשון לחשבון עוונות כיון שעשינו תשובה מאהבה ברגע שתופסים את הלולב תשובה באהבה אז העוונות הופכות להיות זכויות ואני אומר לשם יתברך, אני רוצה עכשיו לעשות את החשבון תן לי את העוונות שהם זכויות עכשיו.

 

ה' יתברך יעזור שבע"ה ראויים ישראל לשבת בסוכת עורו של לוויתן ראויים ישראל לגאולה מהירה במהרה בקרוב אנחנו יודעים שכל הימים האלה הם ימי גאולה ימי תשובה ה' ושנזכה באמת ללמוד את ההלכות את ההליכות את הכוונות של הימים האלו ושנעבוד בהם את ה' עבודה בשמחה עבודה שלימה בדיקדוק רב ובזכות זה יגאל אותנו ה' וישיב שכינתו למקומה אכיר חג שמח לכלל  ישראל.

 

 

הקדמת המאמר:

אין סוף ברוך הוא וברוך שמו, עלה במחשבתו לברוא נבראים להשפיע מטובו לנבראים בתום עבודתם, לזכות לשכר בעולם ההשכר, עולם הנצחי, תבנית הנבראים היא משפחה הכוללת: סבא הנקרא "עתיקא קדישא" אריך אנפין והוא ספירת "כתר" והוא קוץ של אות יוד בשם הויה הקדוש, מתחתיו שני פרצופים הנקראים אבא ואימא, חכמה ובינה, והם אותיות י' ה' בשם הויה הקדוש, מתחתם בן הנקרא "זעיר אנפין" פנים קטנות והוא ו' של שם הויה, והוא כלול משש ספירות - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד, והוא נקרא ישראל לעתיד לבא, מתחתיו המלכות והיא השכינה הקדושה והיא כנסת ישראל והיא אשתו של "זעיר אנפין". הוא נקרא בשם הויה והיא נקראת השם אדני.

זוהר דף נ"ו עמוד א'

וּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אִיהִי סוּכָּ''ה, כ''ו ה''ס, דְּאִיהִי יהו''ה אדנ''י, כְּלִילָא מִתְּרֵין שְׁמָהָן, סוּכָּה חִבּוּרָא דְתַרְוַיְהוּ כְּגַוְונָא דָא יאהדונה''י, בְּגִין דְּאִיהִי כַּלָּה דִילֵיהּ, וְאִיהִי בַּת שֶׁבַע כְּלָלָא דְשֶׁבַע יְמֵי סוּכָּה, וְכַד נָטְלָא מֵאִימָּא עִלָּאָה דְאִיהִי שִׂמְחַת תּוֹרָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, וְאִיהִי חוּפָּה דִילֵיהּ, אִתְקְרִיאַת שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת.

(דף נו ע''ב) בְּהַהוּא זִמְנָא דְשִׂמְחַת תּוֹרָה שַׁוְיָין (נ''א שריא) עֲטָרָה בְרֵישׁ כָּל צַדִּיק לְעִילָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שיר ג יא) בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ, בְּיוֹם חֲתוּנָתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, בְּיוֹם חֲתוּנָתוֹ דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ דָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, וְהָכִי צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְאִתְעַטְרָא בְּכֹלָּא (נ''א כלהו) בַעֲטָרָא עַל רֵישַׁיְיהוּ (דף נו ע''ב) בְּיוֹמָא דְשִׂמְחַת תּוֹרָה. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עִץ הָדָר כַּפּוֹת תְּמָרִים וכו' (ויקרא כג מ), אֶתְרוֹג אִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, וְדַמְיָא לְלִבָּא דְאִיהוּ לִשְׂמָאלָא דְאִיהוּ גְבוּרָה, וּבְגִין כַּךְ צָרִיךְ בַּר נַשׁ לְנָטְלָא אֶתְרוֹג בִּידָא שְׂמָאלָא וּצְרִיכָא לְמֶהֱוִי אֶתְרוֹג דְּדַמְיָא לְלִבָּא שְׁלֵימָא בִתְיוֹמֶת דִּילָהּ, בְּגִין הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית כה כז) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, לְמֶהֱוִי שְׁלֵימָא עִמֵּיהּ, וּכְמָה דְלֵית פְּסוּל בְּיַעֲקֹב דִּלְעִילָא, כֵּן צָרִיךְ דְּלָא יְהֵא פְסוּל בְּאֶתְרוֹג, לְקַיְימָא קְרָא (שיר ד ז) כֻּלָּךְ יָפָה רַעִִיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ, וְאִם הִיא יְרוֹקָא הִיא מְשׁוּבַּחַת יַתִּיר, כְּדִיּוֹקְנָא דַהֲוַת אֶסְתֵּר יְרַקְרֹקֶת, דְּאִתְּמַר בָּהּ (אסתר ה א) וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת.

וְאִתְקְרִיאַת הֲדַסָּה עַל שֵׁם הֲדַס, וַהֲדַס אִית לֵיהּ תְּלַת הֲדַסִּין, לְאִשְׁתַּכְלָלָא בִּתְלַת אֲבָהָן, וְאִתְקְרִיאַת עֲרָבָה מִסִּטְרָא דִתְרֵין שִׂפְוָון דְּאִינוּן לִמּוּדֵי יהו''ה, וְאִתְקְרִיאַת לוּלָב מִסִּטְרָא דְחַ''י עָלְמִין, דְּאִיהוּ כְלִיל חַ''י בִּרְכָאָן דִּצְלוֹתָא, וּלְקִבְלַיְיהוּ עָבְדִין חַ''י נִעִִנוּעִין בְּלוּלָב בְּשִׁית סִטְרִין, תְּלַת לְכָל סִטְרָא וְסִטְרָא, שִׁית סִטְרִין דִּכְלִילָן בְּגוּפָא דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְלוּלָב עַל שְׁמֵיהּ אִתְקְרֵי ל''ו ל''ב. ......

תרגום:

השכינה התחתונה (מלכות) היא סוכה כ"ו (יהוה) ה"ס (אדני) שהם שילוב הויה ואדנות - כלולה משני השמות, סוכה היא חיבור של שניהם כך יאהדונהי, מכיון שהיא הכלה שלו, והיא בת שבע כללות שבע ימי הסוכה, וכאשר לוקחת מאימא עליונה (בינה) שהיא שמחת תורה, שמחת בית השואבה, והיא חופה שלה ונקראת שמיני חג עצרת.

בזמן שמחת תורה מניחים כתר בראש כל צדיק למעלה, כמו שנאמר "בעטרה שעטרה לו אימו ביות חתונתו וביום שמחת לבו", ביום חתונתו זאת השכינה התחתונה (מלכות), וביום שמחת ליבו זו השכינה העליונה (בינה). וכך צריכים כל ישראל להתקשט בכל, בכתר על ראשם, בים שמחת תורה, ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וכו', האתרוג הוא השכינה התחתונה, ודומה ללב שהוא בשמאל והוא גבורה, לכן צריך ליטול האתרוג ביד שמאל וצריך האתרוג דומה ללב שלם בסיומת שלו, כפי יעקב איש תם, להיות שלם וכפי יעקב שלא היה בו כל פסול, כך גם אסור שיהי פסול באתרוג, לקיים "כולך יפה רעייתי ומום אין בך", ואם היא צהובה אזי היא משובחת יותר, כפי אסתר שהייתה "ירקרוקת" (ירוק של הזוהר הוא צבע צהוב של ימינו), שנאמר בה ותלבש אסתר מלכות (המלכות, השכינה, התלבשה באסתר).

ונקראת הדסה על שם הדס וצריכים שלושה הדסים להתכלל בשלושת האבות אברהם, יצחק ויעקב, ונקראת ערבה (נצח והוד) מצד שתי שפתיים שהם לימודי יהוה, ונקראת לולב מצד חי העולמים (יסוד), שהוא כללות תפילת שמונה עשרה, וכנגד שמונה עשרה נענועים בלולב כנגד שש קצוות, שלוש לכל צד כנגד 6 קצוות של זעיר אנפין (חסד-דרום, גבורה-צפון, תפארת-מזרח, למעלה-נצח, למטה-הוד, מערב-יסוד.), הלולב על שמו (של זעיר אנפין) נקרא לו-לב. (לאות ו' (זעיר אנפין) לב, שהיא הבינה, אימא עלאה).
 

בחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו' זהו תשרי מקרא קדש יהיה לכם וגו' כל מלאכת עבודה לא תעשו וחגותם אותו חג ליי' שבעת ימים וגו'. בחמשה עשר מצד יה (גי' 15) שהם אבא ואמא, וחגותם שזה אות ו עמוד האמצעי. (ח"ג חסד גבורה). שבעת ימים מצד דבת שבע שהיא המלכות, אבות הקדושים הרועה הנאמן ואהרן דוד ושלמה והם שבע כנגד שבע ספירות. אני רוצה לסדר לכם סכה שהיא אימא עלאה לסוכך עליה וכאמא על בנים ובנים הם ז' ספירות, אמר קרא (שם) כי בסכות הושבתי את בני ישראל ביציאתם מגלות מצרים בז' ענני כבוד. יש מקרא עם אות ו' בסכות ויש מקרא חסר ו' (שם) בסכת תשבו שבעת ימים שהיא אימא. אבל סוכה באות ו' היא בסוד שני בנים הויה ואדני וזה חשבון סוכ"ה בחשבון י-אה-דונ-הי שני כרובים שהם סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו ויש עשרה טפחים בכרובים מלמטה למעלה מרגליהם עד ראשיהם ומראשיהם עד רגליהם, ועומדים על טפח שהואו י' עשרה ממעלה למטה וממטה למעלה היינו יו"ד (20) ובגלל זה שיעור הסכה אמרו רבנן לא פחות מעשרה ולא למעלה מעשרים. סכה העשויה ככבשן מצד אימא עליה נאמר (שם יט) והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן (ואוקמוה יד) מאי והחיות רצוא ושוב כאור היוצא מפי הכבשן) והכל אחד. ע.כ.ל, כפי הנאמר כאן ובמאמרים נוספים, יש סכה עליונה שהיא בינה, הנקראת עולם הבא אמא העליונה, ויש סוכה שהיא זכר (תורה שבכתב) ונקבה (שכינה, מלכות, תורה שבעל פה), שהם שם הויה הקדוש (26) וא-אדני (65) יחד (91) שזה השלוב של יאה-דו-נהי שנקרא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה, ומסביר מידות הסוכה לא פחות מעשרה שהם עשר ספירות שנמצאות בבינה ולא יותר מעשרים שהם הזכר והנקבה שבכל אחד עשר ספירות וביחד עשרים. ומכאן קדושת הסוכה שהיא ייחוד שמו יתברך ומעין העולם הבא, בצל השכינה הקדושה, וביחד עם לימוד תורה ושמחת הלימוד הרי שזוכה באור השכינה בתחתונה ובאור הבינה העליונה ואור זה מלווה אותו כל השנה, לעבודת השם, למחסור בדאגות, לפרנסה בשפע, לשלום בביתו ועם כל סביבתו וזאת כאשר הוא מכוון דעתו כפי המאמר לייחד את השכינה עם בעלה (תורה שבע"פ ותורה שבכתב), לעסוק בתורה הקדושה כל ימי החג ולשמוח איתה עד שמחת תורה ועד בכלל.

סדר המועדים עפ"י הזוהר הקדוש.

תורה היא תוכנית הבריאה, הסתכל הקב"ה בתורה וברא עולם, והם אדם: זכר תורה שבכתב, נקבה תורה שבעל פה. כפי האדם הגשמי גם העולמות הרוחניים כולם נבראו באותם מידות שהאציל, ברא, יצר ועשה הקב"ה, את הזכר והנקבה בכח מחשבתו יצר מחוברים אחור באחור בכתר אחד, באחדותו המלאה והשלימה לא ייתכן פירוד, רק בעולמות שברא נוצר הפירוד ע"י נסירה והבאתם להיות פנים בפנים. החיבור במאמר זה מתאר את מהלך המועדים ואת הנסירה בסוד תורה שבכתב ותורה שבע"פ, אולם יש לדעת כי כל הבריאה ובתוכה כל הנבראים מחולקים לזכר ונקבה, ההמשלה היא רק צורך לסבר את האוזן.

המלכות הקדושה, השכינה, בת המלך, "נחטפה", הושחרה ע"י עוונות וחטאים, ונתונה בשבי, עיניה מכוסות, ואין היא יודעת לשחרר עצמה משבי הקליפות, כפי ההלכה "אין אסיר משחרר עצמו מאסוריו", מצוות, לימוד התורה, מאיר לה את הדרך חזרה, היא התורה שבעל פה לכן כל בניה מחוייבים בלימוד תורה שבעל פה לאקמא שכינתא מעפרא. בכל שנה מבורר חלק מהמלכות והיא נקראת המלכות, התורה שבעל פה לשנה החדשה

בראש השנה שהוא יום בריאת העולם, יום "הרת עולם", מלשון הריון שנולד העולם, נולדה התורה המושלמת, תורה השנה החדשה, בה יחודשו חידושי התורה ע"י עם הקודש, בה יתבררו ויתלבנו טוב מרע, אוכל מפסולת, על כן הם נפרדים מחוסר הידיעה אחד את השני ומובאים פנים בפנים.

ביום הכיפורים עולים זו"ן (הזכר והנקבה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה) לאימם (מידה הנקראת אימא, בינה, העולם הבא, שם אין אכילה ושתיה ולכן אנו מתענים, שם מקבלים כביכול ברכה ושפע להמשכם, וגם מתנות לכל האורחים שנמצאים ביום החתונה, שזוהי הכפרה, שאמרו כי היום עצמו מסוגל לכפרה מבלי לעשות דבר.

בסוכות זו"ן התחתנו, כביכול ויש להם שבעת ימי "שבע ברכות" כפי מספר הימים שאנו יושבים בסוכה, זו אחת הסיבות שהסוכה הינה מקום קדוש, באים האורחים החשובים: אברהם (חסד), יצחק (גבורה), יעקב (תפארת), משה (נצח), אהרון הכהן (הוד), יוסף (יסוד) ודוד המלך (מלכות), ההורים המאושרים הם אבא ואמא (חכמה ובינה) והקב"ה (אריך אנפין, כתר), משקיפים מהסכך למעלה, מברכים ומעניקים מתנות לכל אורחי החתן והכלה.

ביום עצרת יום שמחת תורה, התורה שבכתב ובשע"פ שהם עכשיו מאוחדים, "יום שמחת תורה" שבכתב (זכר) ובע"פ (נקבה) והולכים לביתם מלווים בכל האורחים שמרקדים סביבם ואיתם כפי שמחת תורה.

בפסח נולד התינוק (מן המים משיתיהו) שאז הם שמונת ימי מילה שבהן צריך לשמר את התינוק מחמץ ומשאור. ביום השביעי שהוא יום המילה, שנקרא יום קריעת ים סוף שבו טובעת הערלה וכל חיילותיה במצולות ים (אותיות צל מוות).

בשבעת שבועות ספירת העומר גדל התינוק בשבע ספירות שהם: שבוע ראשון חסד שבו יום א' הוא חסד של החסד ויום ב' הוא גבורה של החסד וכן הלאה, בשבוע השני הוא גבורה, בשבוע השלישי הוא תפארת וכן הלאה עד שבוע ליל השבועות שאז נגדל ומגיע כביכול לגיל מצווה שהוא קבלת עול מצוות ותורה חג מתן תורה ומקבל כתרים לכל 7 הספירות שהם חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, והם 70 כתרים, בנוסף גם אם הילד (השכינה) סופרת שבעה נקיים של שהם שבעת שבועות העומר, ובליל שבועות טובלת במקווה.

ובליל השבועות כל הלומד תורה בלילה זוכה ל - 70 הכתרים האלו, וגם הופך להיות שושבין לשכינה בעת טבילתה כאשר טובל במקווה באשמורת האחרונה.

משל זה יכול לכוון את האדם, שצער השכינה זו תורה שבעל פה, כמה צער יש שאין מבינים אותה, שהיא נסתרת, שהיא בגלות המחשבה, כמה צריך לבכות כדי לזכות בתורה שבעל פה על כל צדדיה - פרד"ס, שעליה אמר "במחשכים הושיבני" וכמה צריך לשמוח כאשר היא מתגלה לאדם שעמל בה.

רעיא מהימנא ספר במדבר פרשת פנחס דף רנו/ב

וביום השמיני עצרת פר אחד איל אחד הא אוקמוה מארי מתניתין למלכא דזמין אושפיזין לבתר דשלח לון אמר לאלין בני ביתא דיליה אנא ואתון נעביד סעודה קטנה. וביום השמיני עצרת, פר אחד איל אחד ודרשו בעלי המשנה, דומה למלך שהזמין אורחים ולאחר ששלחם אמר לבני ביתו אני ואתם נעשה סעודה קטנה (ללא אורחים חיצוניים) ומאי עצרת. כמד"א זה יעצור בעמי ולית עצר אלא מלכות מסטרא דשכינתא עלאה עביד סעודתא רברבא ומסטרא דמלכותא סעודתא זעירא ונוהגין למעבד ישראל עמה חדוה ואתקריאת שמחת תורה ומעטרן לס"ת בכתר דיליה רמז ס"ת לתפארת שכינתא עטרת תפארת. ומה היא עצרת כמו שנאמר זה יעצור בעמי, ואין עוצר אלא מלכות מצד השכינה העליונה (הנקראת אימא, בינה), נעשתה סעודה גדולה ומצד מלכות תחתונה (שכינה), סעודה קטנה, ונוהגים ישראל לעשות איתה חדוה ונקראת שמחת תורה ומעטרים ספר תורה בכתר שלה, רמז לספר תורה תפארת, השכינה היא עטרה לתפארת (עטרה לבעלה), אמר ר' אלעזר אבא אמאי מסטרא דאמא עלאה זמין לכל ממנן דכל אומין ומסטרא דשכינתא תתאה לא זמין אלא לאומא יחידה לקבל פר יחידא. אמר ליה ברי שפיר שאילת בגין דמלכות איהי רמיזא לברתא דאיהי צנועה בבית אביה ואמה. ואיהי ארוסה ולא נשואה. לאו אורח ארעא למיכל עם אושפיזין. אבל אימא דהיא נשואה אורח ארעא איהו (למיכל עם ארחי) בתר דמזמין בעלה אושפיזי למיכל על פתורא עם בעלה ואי אינון אושפיזין נכדאין לא אכלי עמהון לא אבא ולא אמא וכל שכן ברתא ובגין כך בסעודתא דשבעין ממנן לא אשתתף למיכל עמהון חד מן מארי מלכא בגין דאינון נוכראין. אמר רבי אלעזר (לרבי שמעון אביו) אבא! מדוע מצד אמא עליונה מזמן את כל שרי אומות העולם, ומצד השכינה מזמין את האומה היחידה (ישראל), כנגד פר יחיד. אמר לו בני יפה שאלת, המלכות היא רמז לבת יחידה שהיא צנועה בבית אביה ואמה, והיא ארוסה ולא נשואה. ולא דרך ארץ היא לאכול עם אורחים (לרווקה, או ארוסה), אבל אימא עליונה היא נשואה ודרך ארץ היא לאכול עם אורחים שהזמין בעלה על שולחנו, אבל עם אורחים נכרים (אומות העולם) לא אבא (הקב"ה) ולא אימא (בינה) וכל שכן הבת (השכינה) לא אוכלים איתם יחד אלא רק נציגי המלך. וזה שאמר כי כל ימי הסוכות אוכלים אומות העולם מידי ישראל, אבל לא עם הקב"ה, וכשהסתלקו אומות העולם אחרי שבעת ימי הסוכה, אזי המלך והמלכה והבת והבנים יושבים ואוכלים ושמחים כמשפחה אחת מאוחדת.


שלש רגלים עליה לרגל, ולא יראו פני ריקם

רגל = כפשוטו רגליים להלך בהם לבית המקדש בחג הסוכות, חג הפסח וחג השבועות, ולהביא ממיטב תוצרתו לקב"ה.

רגל מלשון הרגל, הקב"ה מלמד את עם הבחירה, כי יש להרגיל את האדם ליתן את הטוב והמשובח ביותר שלו לעבודת השם, אם זה בתוצרת חקלאית, ואם זה בכישרונותיו או בילדיו, בן בכור צריך פדיון, כפי הבל הביא את מיטב צאנו למתנה לקב"ה, ואילו קין הביא זבל האדמה כמתנה לקב"ה, ואל קין ואל מנחתו של שעה, שזו עצת היצר הרע ליתן את מה שאתה לא צריך כצדקה, כתרומה.

ועוד אמרו, ואהבת את השם בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך - במה שיקר לך כבדהו, בנפש, ברכוש, בבנים - מסור את היקר לך ביותר לקב"ה, וזהו הרגל, להתרגל לעבודת השם מתוך מסירות נפש מוחלטת, כי האבות שבם שלושת רגלי כסא הכבוד, ודוד המלך הרגל הרביעית הם מסרו כל מה שהיה להם לקב"ה, הם הרגילו עצמם להתהלך בארץ החיים העליונים ולקחת אבני המקום, אבני בניה לעולם הבא מעולם זה, שכל עמלם היה לבנות את בנין הנצח, שזה העולם הוא בית ארעי, זמני, קצוב לשנים מועטות, ונקרא עולם התיקון, עולם העבודה שבו יש חומרי בניה לעולם הבא. כפי עבודת כריית היהלומים או הזהב, צריך הכורה לחפור באדמה מנהרות ולרדת אל תוך האדמה, בחושך, בלחות, בחום, באבק, בזיעה ועמל קשה כדי לשאוב, לדלות את היהלומים והזהב, ולאחר שאסף את האוצר חוזר לעולמו למעלה מהאדמה ובונה בית נאה וכלים נאה לחייו, לא יעלה על דעתו לבנות לו בית קבע במעבה האדמה, או להנות שם בתוך המכרה כל תכליתו היא לאסוף כמה שיותר יהלומים ולמהר ולהחיש את עזיבתו את המקום החשוך והטחוב הזה.

כך היא עבודת האדם הנצחי ירד לעולם שפל זה, חושך, העדר אורו של הקב"ה (כביכול), עבודה קשה, בדוחק, בקשיי נשימה, בחום וקור קיצוניים, בחוסר הנאה כלשהי מעולם גשמי וטחוב זה, ואז עיקר הוויתו בעולם הזה היא לאסוף את היהלומים והזהב שהם: ניצוצות קדושה, מצוות, חסדים מעשים טובים, תיקון מידות, ועם כל האוצר הזה הוא יבנה את דירתו הנצחית תחת כנפי השכינה בעולם החיים העליון.

מצוות החג - ושמחת בחגך.

שמחה, אותיות משה ח - שהיא הספירה השמינית מלמטה, ונקראת בינה, אמא עלאה, וזה שאמר בשמחה שהם אותיות מחשבה, שהכל נוצר בכח במחשבה העליונה עוד בטרם יהיה נברא, וכפי שאמר שכני האהוב רבי עקיבה, ידוע ענין המים העליונים והמים התחתונים, (והתורה נמשלה למים) למים התחתונים אמר הקב"ה עתיד אתם להיקרע עבור בניי שיצאו ממצרים, ועל כך תזכו בברית מלח, ולמים העליונים אמר תזכו בניסוך המים, וזה משל ללומדי התורה שיש לומדים רק כאשר יש תבלין, מלח, מאמר יפה ונעים, חידוש מרענן וכאשר מגיעים ללימוד "משעמם" מדלגים הלאה, או לא מעמיקים לדלות פנינים במעמקי הסברות והמפרשים, אבל הצדיקים הם השמחים בשמחת בית השואבה יותר מכולם כי הם דולים, שואבים את הפנינים הללו, בעמל רב, בצער ואחר הצער באה שמחה וזו שמחת בית השואבה של ניסוך המים ואמרו בתלמוד ירושלמי מסכת סוכה דף כב/ב א"ר יונה: יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוח הקודש ללמדך שאין רוח הקדש שורה אלא על לב שמח מ"ט והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים... והיא הבינה (ח), שמזו המידה קיבל משה (שמחה) רבינו את התורה שבכתב ושבע"פ, והיא השמחה האמיתית, בסוכה ומחוצה לה, בשוכבך ובקומך ובלכתך...תורה תמימה...

זוהר הקדוש רעיא מהימנא ספר במדבר פרשת פנחס דף רנו/א

פתח בוצינא קדושא ואמר בחבורא קדמאה אתמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וגו' (בוז יבוזו לו). מאי בוז יומא תניינא ויומא שתיתאה ויומא שביעאה דסוכות דבהון הוו מנסכים מים ויין דשבע יומין דסוכות בהון היו מקריבין ישראל שבעים פרים לכפרא על שבעין ממנן בגין דלא ישתאר עלמא חרוב מנייהו הה"ד ובחמשה עשר יום והקרבתם עולה אשה לריח ניחח ליי' פרים בני בקר שלשה עשר תמימים. וביום השני פרים י"ב. וביום השלישי י"א. וביום הרביעי עשרה. וביום החמישי פרים תשעה. וביום הששי פרים שמנה. וביום השביעי שבעה וכלהו שבעין, ובכל יומא הוו חסרים אמאי חסרים אלא הכא קא רמיז ותנח התיבה בחדש השביעי ומה התם בימי טופנא (שם) והמים הלכו הלוך וחסור אוף הכי בתשרי דאיהו ירחא שביעאה דביה כמה פקודין ראש השנה ויום הכפורים סכה ולולב אתרוג מינין דלולב שופר. שכינתא עלאה שרייא על ישראל דאיהי תשובה סוכה אתרוג. וקב"ה דאיהו לולב. מיד והמים היו הלוך וחסור מתמעטין חובין דישראל אוף הכי מתמעטין ממנן דאינון מלאכי חבלה דממנן עלייהו דדמיין למי טופנא כמה דאוקמוה עשה עברה אחת קנה לו קטיגור אחד בההוא זמנא דמתמעטין חובין מתמעטין פרים דלהון מתמעטין ממנן דע' אומין מתמעטין ע' אומין מתמעט טובא דלהון. תיבת נח מני קב"ה לאעלא עמיה שנים שנים שבעה שבעה זכר ונקבה לקרבנא לאגנא על נח ועל כל אינון דעאלין עמיה לתיבה אוף הכי אלין דמנטרין חגין וזמנין דאינון ימים טובים שנים שנים שבעה שבעה. שנים שנים תרין יומין דר"ה. ותרין יומין דשבועות ובגין דאינון תרין מנייהו בספק הא אית שני ימי הפורים באתרייהו שבעה שבעה ז' יומין דפסח ז' יומין דסוכות.
תרגום: אמר רבי שמעון בר יוחאי הנר הקדוש, בחבור הקדמון נאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וגו' בוז יבוזו לו, מהו בוז, יום ב' יום ו' ויום ז' של סוכות שבהם היו מנסכים מים ויין של שבע יומי סוכות בהם היו מקריבים ישראל שבעים פרים לכפר על שבעים השרים שלא ישאר העולם חרוב מהם כפי הכתוב ובחמשה עשר יום והקרבתם עולה אשה לריח ניחח ליי' פרים בני בקר שלשה עשר תמימים. וביום השני פרים י"ב. וביום השלישי י"א. וביום הרביעי עשרה. וביום החמישי פרים תשעה וביום הששי פרים שמנה. וביום השביעי שבעה והכל שבעים, ובכל יום היו מחסירים למה מחסירים אלא כך נרמז ותנח התיבה בחדש השביעי ומה שהיה בימי המבול והמים הלכו הלוך וחסור כך גם בתשרי שהוא חדש השביעי שיש בו מצוות ראש השנה ויום הכיפורים סכה ולולב אתרוג הדס וערבה ושופר. השכינה העליונה שורה על ישראל (בינה) שנקראת תשובה, סוכה, אתרוג (שופר), והקב"ה הוא כביכול הלולב (הכוונה שאורו של הקב"ה מתלבש על הלולב), מיד המים היו הלוך וחסור שמתמעטים חובות של ישראל וגם מתמעטים הממונים על מלאכי החבלה, שדומה למי המבול כמו ששנו עשה עברה אחת קנה לו קטיגור אחד ומתמעטים החובות מתמעטים פרים שלהם מתמעטים השרים הממונים על שבעים אומות העולם, ומתמעטים שבעים אומות העולם, ומתמעט הטוב שלהם. בתיבת נח ציווה הקב"ה, לעלות שנים שנים שבעה שבעה זכר ונקבה לקורבן להגן על נח ועל כל העולים איתו לתיבה, וגם כאן אלו השומרים את החגים והזמנים הטובים שני ימי ראש השנה ושני ימי שבועות, ובגלל ספק של שני ימים אז יש גם שני ימי פורים, ושבעה ימי פסח ושבעה ימי סוכות) הסבר: רבי שמעון בר יוחאי מלמד אותנו מתוך פרשת נח והתיבה כי כפי המעשה עצמו של המבול, שהלך ונחסר כך הם הקורבנות הולך וחסר, ובגלל ההולך וחסר כך גם מתמעטים חובות ישראל ומתגברים חובות אומות העולם, ואלה השומרים את החגים כאילו הקריבו כפי נח שנים שנים שהם ראש השנה ושבועות ושבעה שבעה כנגד פסח וראש השנה, וכפי נח שקורבנות אלו שמרו עליו בתיבה שהיא דמיון לסוכה, אמא עליונה המסוככת על בניה, כך גם ישראל הקדושים ששומרים המועדים והחגים כפי ההלכה, זוכים להגנה מלאה מפני אומות העולם ופני מלאכי החבלה, השם יעזרנו לקיים דברי הזוהר וההלכה לקדש שמו יתברך ולעשות רצונו א.כ.י.ר.

 

דף ק''ג ע''ב – פרשת אמור

 

רעיא מהימנא (ויקרא כ''ג) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים וְגוֹ', פִּקּוּדָא (מ''ה) דָּא, לֵישֵׁב בַּסּוּכָּה. וְהָא אוֹקִימְנָא, בְּגִין לְאִתְחֲזָאָה דְּיִשְׂרָאֵל יַתְבֵי בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, בְּלָא דְּחִילוּ כְּלָל, דְּהָא מְקַטְרְגָא אִתְפְּרַשׁ מִנַּיְיהוּ. וְכָל מַאן דְּאִיהוּ בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, יָתִיב בַּסּוּכָּה. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דִּכְתִּיב, כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יִשְׁבוּ בַּסֻּכּוֹת. מַאן דְּאִיהוּ בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וּמִזַּרְעָא וְשָׁרְשָׁא דְּיִשְׂרָאֵל, יִשְׁבוּ בַּסֻּכּוֹת. וְרָזָא דָּא אִתְּמַר בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי.

 

 

 

בַּסֻּכּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים וְגוֹ'. מִצְוָה (מ''ה) זוֹ לֵישֵׁב בְּסֻכָּה. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, כְּדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים בְּסוֹד הָאֱמוּנָה בְּלִי פַחַד כְּלָל, שֶׁהֲרֵי הַמְקַטְרֵג נִפְרָד מֵהֶם, וְכָל מִי שֶׁהוּא בְּסוֹד הָאֱמוּנָה, יוֹשֵׁב בַּסֻּכָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁכָּתוּב כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. מִי שֶׁהוּא בְּסוֹד הָאֱמוּנָה וּמֵהַזֶּרַע וְהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. וְהַסּוֹד הַזֶּה נֶאֱמַר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.

 

 

פִּקּוּדָא (מ''ו) בָּתַר דָּא, לְקָרְבָא קָרְבְּנָא בְּכָל יוֹמָא, וְקָרְבְּנָא דָּא, לְמֶהֱוִי חוּלָקָא בְּכֹלָּא, בְּחֶדְוָותָא דִּבְנוֹי. בְּגִין דְּכֻלְּהוּ אֲחִידָן בְּאִילָנָא. עַנְפִין דִּלְתַתָּא דִּלְגַּבֵּי שָׁרְשָׁא דְּאִילָנָא, כֹּלָּא אִתְבָּרְכָן בְּגִין אִילָנָא. אַף עַל גַּב דְּלֵית בְּהוּ תּוֹעַלְתָּא, כֹּלָּא אִתְבָּרְכָאן. וְחֶדְוָותָא דְּיִשְׂרָאֵל בַּאֲבוּהוֹן דִּלְעֵילָּא, יַהֲבֵי חוּלָקָא דְּבִרְכָּאן, לְכָל אִינּוּן שְׁאָר עַמִּין, דְּאִית לוֹן אֲחִידוּ, וְאִתְאַחֲדוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל.

 

 

 

מִצְוָה (מ''ו) אַחַר זוֹ, לְהַקְרִיב קָרְבָּן בְּכָל יוֹם, וְהַקָּרְבָּן הַזֶּה לִהְיוֹת חֵלֶק בַּכֹּל, בְּשִׂמְחַת בָּנָיו, מִכֵּיוָן שֶׁכֻּלָּם אֲחוּזִים בָּאִילָן. הָעֲנָפִים שֶׁלְּמַטָּה שֶׁלְּגַבֵּי שֹׁרֶשׁ הָאִילָן, הַכֹּל מִתְבָּרְכִים מִשּׁוּם הָאִילָן. אַף עַל גַּב שֶׁאֵין בָּהֶם תּוֹעֶלֶת, כֻּלָּם מִתְבָּרְכִים. וְשִׂמְחַת יִשְׂרָאֵל בַּאֲבִיהֶם שֶׁלְּמַעְלָה, נוֹתְנִים חֵלֶק שֶׁל בְּרָכוֹת לְכָל אוֹתָם שְׁאָר הָעַמִּים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֲחִיזָה וְנֶאֶחְזוּ בָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל.

 

 

וְכָל אִלֵּין קָרְבְּנִין, לְמֵיהַב מְזוֹנָא, לְאִינּוּן מְמָנָן דִּשְׁאָר עַמִּין, דְּהָא מִגּוֹ רְחִימוּ דְּקָא רָחִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִבְנוֹי, בָּעֵי דְּכֹלָּא יֵהוֹן רְחִימִין דִּלְהוֹן. וְרָזָא דָּא, (משלי טז) בִּרְצּוֹת יְיָ' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ. אֲפִילּוּ כָּל אִינּוּן מְקַטְרְגֵי עִלָּאֵי כֻּלְּהוּ אֲהַדְּרָן רְחִימִין לְיִשְׂרָאֵל וְכַד חַיָּילִין דִּלְעֵילָּא אָהַדְרוּ רְחִימִין לְיִשְׂרָאֵל, כָּל אִינּוּן דִּלְתַתָּא, עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה.

 

 

 

וְכָל הַקָּרְבָּנוֹת הַלָּלוּ, לָתֵת מָזוֹן לְאוֹתָם הַמְמֻנִּים שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים, שֶׁהֲרֵי מִתּוֹךְ הָאַהֲבָה שֶׁאוֹהֵב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת בָּנָיו, רוֹצֶה שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ אוֹהֲבִים שֶׁלָּהֶם. וְסוֹד זֶה - (משלי יז) בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ. אֲפִלּוּ כָּל אוֹתָם הַמְקַטְרְגִים הָעֶלְיוֹנִים, כֻּלָּם חוֹזְרִים לִהְיוֹת אוֹהֲבִים אֶת יִשְׂרָאֵל, וּכְשֶׁהַחֲיָלוֹת שֶׁל מַעְלָה הוֹפְכִים לְאוֹהֲבֵי יִשְׂרָאֵל - כָּל אוֹתָם שֶׁלְּמַטָּה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

 

 

וְאִי תֵּימָא לְהוֹן הֲווֹ מְקָרְבֵי קָרְבְּנָא, לָאו הָכִי, אֶלָּא כֹּלָּא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק וּמִתְקָרֵב. וְאִיהוּ פָּרִישׁ מְזוֹנָא לְכֻלְּהוּ אוּכְלוּסִין דְּסִטְרִין אָחֳרָנִין, דְּיִתְהֲנוּן בְּהַהוּא דּוֹרוֹנָא דִּבְנוֹי, וְיִתְהַדְרוּן רְחִימִין דִּלְהוֹן, דְּיִנְדְּעוּן עֵילָּא וְתַתָּא, דְּהָא לֵית עַמָּא כְּעַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן חוּלָקֵיהּ וְעַדְבֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִסְתַּלָּק יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵילָּא וְתַתָּא כְּדְקָא יָאוּת. וְכָל אוּכְלוּסִין עִלָּאִין פַּתְחֵי וְאַמְרֵי, (שמואל ב ז) וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. (תיקונין דף קנ''ב) (ע''כ רעיא מהימנא)

 

 

 

וְאִם תֹּאמַר, לָהֶם הָיוּ מַקְרִיבִים הַקָּרְבָּן? לֹא כָּךְ. אֶלָּא הַכֹּל עוֹלֶה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִקְרָב. וְהוּא מַפְרִיד הַמָּזוֹן לְכָל הַהֲמוֹנִים שֶׁל הַצְּדָדִים הָאֲחֵרִים שֶׁיֵּהָנוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹרוֹן שֶׁל בָּנָיו, וְיֵהָפְכוּ לָאוֹהֲבִים שֶׁלָּהֶם, שֶׁיֵּדְעוּ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה שֶׁאֵין עַם כְּעַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם חֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִתְעַלֶּה כְבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעְלָה וּמַטָּה כָּרָאוּי. וְכָל הָאוּכְלוּסִים הָעֶלְיוֹנִים פּוֹתְחִים וְאוֹמְרִים: (שמואל ב ז) וּמִי כְעַמְּךְ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. (עד כאן רעיא מהימנא).

 

 

רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח (ואמר), (ירמיה ב) כֹּה אָמַר יְיָ' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ וְגוֹ'. הַאי קְרָא עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְּמַר, בְּשַׁעֲתָא דַּהֲוַת אַזְלָא בְּמַדְבְּרָא עִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד: דָּא עֲנָנָא דְּאַהֲרֹן, דְּנַטְלָא בְּחָמֵשׁ אָחֳרָנִין, דְּאִתְקְשָׁרוּ עֲלָךְ, וּנְהִירוּ עָלָךְ. אַהֲבַת כְּלוּלוֹתָיִךְ, דְּאִשְׁתָּכְלָלוּ לָךְ, (ס''א וכלהו אשתכללו בך) וְאֲעְטָּרוּ לָךְ, וְאַתְקִינוּ לָךְ כְּכַלָּה דְּתַעְדֵּי תַּכְשִׁיטָהָא. וְכָל כַּךְ לָמָּה. בְּגִין לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.

 

 

 

רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ וְגוֹ'. הַפָּסוּק הַזֶּה נֶאֱמַר עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת בַּמִּדְבָּר עִם יִשְׂרָאֵל. זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד - זֶהוּ עֲנָנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁנּוֹסֵעַ עִם חֲמִשָּׁה אֲחֵרִים שֶׁנִּקְשְׁרוּ עָלֶיךְ וּמְאִירִים עָלֶיךְ. אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ - שֶׁנִּתְקְנוּ לְךְ (וכלם נתקנו בך) וְעִטְּרוּ אוֹתָךְ, וְהִתְקִינוּ אוֹתְךְ כְּמוֹ כַלָּה שֶׁעוֹנֶדֶת אֶת תַּכְשִׁיטֶיהָ. וְכָל כָּךְ לָמָּה? בִּשְׁבִיל לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.

 

 

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ יָתִיב בְּמָדוֹרָא דָּא, צִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא, שְׁכִינְתָּא פַּרְסָא גַּדְפָהָא עָלֵיהּ מִלְּעֵילָּא, וְאַבְרָהָם וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקַיָּיא אָחֳרָנִין שַׁוְיָין מָדוֹרֵיהוֹן עִמֵּיהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, אַבְרָהָם וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקַיָּיא, וְדָוִד מַלְכָּא, שַׁוְיָין מָדוֹרֵיהוֹן עִמֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. שִׁבְעַת יָמִים כְּתִיב, וְלָא בְּשִׁבְעַת יָמִים. כְּגַוְונָא דָּא כְּתִיב, (שמות לא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ' אֶת הַשָּׁמַיִם וְגוֹ'. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמֶחְדֵּי בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, בְּאַנְפִּין נְהִירִין, בְּאוּשְׁפִּיזִין אִלֵּין דְּשַׁרְיָין עִמֵּיהּ.

 

 

 

בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יוֹשֵׁב בַּמָּדוֹר הַזֶּה, צֵל הָאֱמוּנָה, הַשְּׁכִינָה פּוֹרֶסֶת אֶת כְּנָפֶיהָ עָלָיו מִלְמַעְלָה, וְאַבְרָהָם וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקִים אֲחֵרִים שָׂמִים אֶת מְדוֹרָם עִמּוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּא, אַבְרָהָם וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקִים וְדָוִד הַמֶּלֶךְ שָׂמִים מְדוֹרֵיהֶם עִמּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. שִׁבְעַת יָמִים כָּתוּב, וְלֹא בְּשִׁבְעַת יָמִים. כְּמוֹ זֶה כָּתוּב (שמות לא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְגוֹ'. וְצָרִיךְ אָדָם לִשְׂמֹחַ בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּפָנִים מְאִירוֹת בָּאוֹרְחִים הַלָּלוּ שֶׁשּׁוֹרִים עִמּוֹ.

 

 

וְאָמַר רִבִּי אַבָּא, כְּתִיב בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, וּלְבָתַר יֵשְׁבוּ בַּסֻּכּוֹת. בְּקַדְמִיתָא תֵּשְׁבוּ, וּלְבָתַר יֵשְׁבוּ. אֶלָּא, קַדְמָאָה לְאוּשְׁפִּיזֵי. תִּנְיָינָא, לִבְנֵי עָלְמָא. קַדְמָאָה לְאוּשְׁפִּיזֵי, כִּי הָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, כַּד הֲוָה עָיֵיל לַסּוּכָּה הֲוָה חַדֵּי, וְקָאִים עַל פִּתְחָא לַסּוּכָּה מִלְּגָאו, וְאָמַר נְזַמֵּן לְאוּשְׁפִּיזִין. מְסַדֵּר (נ''א נסדר) פָּתוֹרָא, וְקָאִים עַל רַגְלוֹהִי, וּמְבָרֵךְ, וְאוֹמֵר בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזִין עִלָּאִין, תִּיבוּ. תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזֵי מְהֵימְנוּתָא, תִּיבוּ. אָרִים (ס''א אסחי) יְדוֹי, וְחַדֵּי, וְאָמַר זַכָּאָה חוּלָּקָנָא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב, (דברים לב) כִּי חֵלֶק יְיָ' עַמּוֹ וְגוֹ', וַהֲוָה יָתִיב.

 

 

 

וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּתוּב בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, וְאַחַר כָּךְ יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. בָּרִאשׁוֹנָה תֵּשְׁבוּ, וְאַחַר כָּךְ יֵשְׁבוּ. אֶלָּא הָרִאשׁוֹן לָאוֹרְחִים, הַשֵּׁנִי לִבְנֵי הָעוֹלָם. הָרִאשׁוֹן לָאוֹרְחִים, כְּמוֹ שֶׁרַב הַמְנוּנָא סָבָא, כְּשֶׁהָיָה נִכְנָס לַסֻּכָּה הָיָה שָׂמֵחַ, וְעוֹמֵד עַל פֶּתַח הַסֻּכָּה מִבַּחוּץ וְאוֹמֵר: נְזַמֵּן לָאוֹרְחִים. מְסַדֵּר (נסדר) אֶת הַשֻּׁלְחָן, וְעוֹמֵד עַל רַגְלָיו, וּמְבָרֵךְ וְאוֹמֵר: בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. שְׁבוּ אוֹרְחִים עֶלְיוֹנִים, שְׁבוּ. שְׁבוּ אוֹרְחֵי הָאֱמוּנָה, שְׁבוּ. הֵרִים (רחץ) יָדָיו וְשָׂמַח, וְאָמַר: אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ, אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב (דברים לב) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ וְגוֹ'. וְהָיָה יוֹשֵׁב.

 

 

   

 

דף ק''ד ע''א

 

 

תִּנְיָינָא, לִבְנֵי עָלְמָא, דְּמַאן (דף ק''ד ע''א) דְּאִית לֵיהּ חוּלָקָא בְּעַמָּא וּבְאַרְעָא קַדִּישָׁא, יָתִיב בְּצִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא, לְקַבְּלָא אוּשְׁפִּיזִין, לְמֶחְדֵּי בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי וּבָעֵי לְמֶחְדֵּי לְמִסְכְּנֵי. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּחוּלָקָא דְּאִינּוּן אוּשְׁפִּיזִין דְּזַמִּין דְּמִסְכְּנֵי הוּא. וְהַהוּא דְּיָתִיב בְּצִלָּא דָּא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְזַמִּין אוּשְׁפִּיזִין אִלֵּין עִלָּאִין, אוּשְׁפִּיזֵי מְהֵימְנוּתָא, וְלָא יָהִיב לוֹן חוּלָקֵיהוֹן, כֻּלְּהוּ קַיְימֵי מִנֵּיהּ, וְאַמְרֵי (משלי כג) אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עַיִן וְגוֹ', אִשְׁתְּכַח דְּהַהוּא פָּתוֹרָא דְּתַקִּין, דִּילֵיהּ הוּא, וְלָאו דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עָלֵיהּ כְּתִיב (מלאכי ב) וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וְגוֹ', פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם, וְלָא חַגַּי. וַוי לֵיהּ לְהַהוּא בַּר נָשׁ, בְּשַׁעֲתָא דְּאִלֵּין אוּשְׁפִּיזֵי מְהֵימְנוּתָא קַיְימֵי מִפָּתוֹרֵיהּ.

 

 

 

הַשֵּׁנִי - לִבְנֵי הָעוֹלָם, שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעָם וּבָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, יוֹשֵׁב בְּצֵל הָאֱמוּנָה, לְקַבֵּל אֶת הָאוֹרְחִים, לִשְׂמֹחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְצָרִיךְ לְשַׂמֵּחַ אֶת הָעֲנִיִּים. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַחֵלֶק שֶׁל אוֹתָם אוֹרְחִים שֶׁזִּמֵּן, הוּא לָעֲנִיִּים. וְאוֹתוֹ שֶׁיּוֹשֵׁב בַּצֵּל הַזֶּה שֶׁל הָאֱמוּנָה, וּמַזְמִין אֶת הָאוֹרְחִים הָעֶלְיוֹנִים הַלָּלוּ, אוֹרְחֵי הָאֱמוּנָה, וְלֹא נוֹתֵן לָהֶם חֶלְקָם, כֻּלָּם קָמִים מִמֶּנּוּ וְאוֹמְרִים: (משלי כג) אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עַיִן וְגוֹ'. נִמְצָא שֶׁאוֹתוֹ שֻׁלְחָן שֶׁתִּקֵּן - שֶׁלּוֹ הוּא, וְלֹא שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עָלָיו כָּתוּב (מלאכי ב) וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וְגוֹ', פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם, וְלֹא חַגַּי. אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ אָדָם בְּשָׁעָה שֶׁאוֹרְחֵי הָאֱמוּנָה הַלָּלוּ קָמִים מִשֻּׁלְחָנוֹ.

 

 

וְאָמַר רִבִּי אַבָּא, אַבְרָהָם, כָּל יוֹמוֹי הֲוָה קָאִים בְּפָרָשַׁת אוֹרְחִין, לְזַמְּנָא אוּשְׁפִּיזִין, וּלְתַקְּנָא לוֹן פָּתוֹרֵי, הַשְׁתָּא, דִּמְזַמְּנִין לֵיהּ, וּלְכֻלְּהוּ צַדִּיקַיָּיא, וּלְדָוִד מַלְכָּא, וְלָא יָהֲבִין לוֹן חוּלָקֵיהוֹן, אַבְרָהָם קָאִים מִפָּתוֹרָא, וְקָרֵי, (במדבר טז) סוּרוּ נָּא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה. וְכֻלְּהוּ סַלְּקִין אֲבַתְרֵיהּ. יִצְחָק אָמַר, (משלי יג) וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר. יַעֲקֹב אָמַר, (משלי כג) פִּתְּךָ אָכַלְתָּ תְקִיאֶנָּה. וּשְׁאָר כָּל צַדִּיקַיָּיא אַמְרֵי, (ישעיה כח) כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צוֹאָה בְּלִי מָקוֹם.

 

 

 

וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, אַבְרָהָם, כָּל יָמָיו הָיָה עוֹמֵד בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים לְזַמֵּן אוֹרְחִים וּלְסַדֵּר לָהֶם שֻׁלְחָנוֹת. עַכְשָׁו שֶׁמַּזְמִינִים אוֹתוֹ וְאֶת כָּל הַצַּדִּיקִים וְאֶת דָּוִד הַמֶּלֶךְ וְאֵין נוֹתְנִים לָהֶם אֶת חֶלְקָם, אַבְרָהָם עוֹמֵד מֵהַשֻּׁלְחָן וְקוֹרֵא: (במדבר טז) סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה. וְכֻלָּם עוֹלִים אַחֲרָיו. יִצְחָק אָמַר, (משלי יג) וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר. יַעֲקֹב אָמַר, (שם כג) פִּתְּךְ אָכַלְתָּ תְקִיאֶנָּה. וּשְׁאָר כָּל הַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים, (ישעיה כח) כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם.

 

 

דָּוִד מַלְכָּא אָמַר, (חסר כאן) וְאַשְׁלִים דִּינוֹי, דִּכְתִּיב, (שמואל א כה) וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגּוֹף יְיָ' אֶת נָבָל וַיָּמֹת. מַאי קָא מַיְירֵי. בְּגִין דְּדָוִד שָׁאַל לְנָבָל, וְאִתְעָבִיד לֵיהּ אוֹשְׁפִּיזָא, וְלָא בָּעָא. וְדָא זַמִּין לֵיהּ, וְלָא יָהַב לֵיהּ חוּלָקָא, וּבְאִינּוּן עֲשָׂרָה יוֹמִין דְּדָוִד מַלְכָּא דָּאִין עָלְמָא, אַתְּדָּן עָלֵיהּ הַהוּא בַּר נָשׁ דְּאַשְׁלִים לֵיהּ בִּישׁ יַתִּיר מִנָבָל.

 

 

 

דָּוִד הַמֶּלֶךְ אָמַר, וְהִשְׁלִים דִּינוֹ, שֶׁכָּתוּב (שמואל א כה) וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף ה' אֶת נָבָל וַיָּמֹת. מַה זֶּה אוֹמֵר? מִשּׁוּם שֶׁדָּוִד שָׁאַל מִנָּבָל וְנַעֲשָׂה לוֹ אוֹרֵחַ, וְלֹא רָצָה. וְזֶה הִזְמִין אוֹתוֹ, וְלֹא נָתַן לוֹ חֵלֶק. וּבְאוֹתָם עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ דָּן אֶת הָעוֹלָם, נִדּוֹן עָלָיו אוֹתוֹ אָדָם שֶׁהִשְׁלִים לוֹ רַע יוֹתֵר מִנָּבָל.

 

 

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר (בגין כך) אוֹרַיְיתָא לָא אַטְרַח עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ יַתִּיר, אֶלָּא כְּמָה דְּיָכִיל, דִּכְתִּיב, (דברים טז) אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ וְגוֹ'. וְלָא לֵימָא אִינִישׁ אֱכוּל וְאֶשְׂבַּע וְאַרְוִוי בְּקַדְמִיתָא, וּמַה דְּיִשְׁתְּאַר אֶתֵּן לְמִסְכְּנֵי, אֶלָּא רֵישָׁא דְּכֹלָּא דְּאוּשְׁפִּיזִין הוּא, וְאִי חַדֵּי לְאוּשְׁפִּיזִין וְרַוִּי לוֹן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַדֵּי עִמֵּיהּ, וְאַבְרָהָם קָרֵי עָלֵיהּ, (ישעיה נח) אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ' וְגוֹ'. וְיִצְחָק קָארֵי עָלֵיהּ, (ישעיה נד) כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלַח. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הַאי, דָּוִד מַלְכָּא אָמַר לֵיהּ, בְּגִין דְּכָל זַיְינִין דְּמַלְכָּא, וּקְרָבִין דְּמַלְכָּא, בִּידוֹי דְּדָוִד אִתְפְּקָדוּ, אֲבָל יִצְחָק קָאָמַר, (תהלים קיב) גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ וְגוֹ', הוֹן וָעוֹשֶׁר וְגוֹ'.

 

 

 

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, (משום כך) אֵין הַתּוֹרָה מַטְרִיחָה עַל אָדָם יוֹתֵר, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁהוּא יָכוֹל, שֶׁכָּתוּב (דברים טז) אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ וְגוֹ'. וְלֹא יֹאמַר אָדָם אֹכַל וְאֶשְׂבַּע וְאֶשְׁתֶּה בָּרִאשׁוֹנָה, וּמַה שֶּׁיִּשָּׁאֵר אֶתֵּן לָעֲנִיִּים. אֶלָּא רֵאשִׁית הַכֹּל הוּא שֶׁל הָאוֹרְחִים. וְאִם שִׂמַּח אֶת הָאוֹרְחִים וְהִשְׁקָה אוֹתָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ עִמּוֹ, וְאַבְרָהָם קוֹרֵא עָלָיו, (ישעיהנח) אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְגוֹ'. וְיִצְחָק קוֹרֵא עָלָיו, (שם נד) כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶת זֶה דָּוִד הַמֶּלֶךְ אָמַר אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁכָּל כְּלֵי הַזַּיִן שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְהַקְּרָבוֹת שֶׁל הַמֶּלֶךְ נִפְקְדוּ בְּיַד דָּוִד. אֲבָל יִצְחָק אָמַר, (תהלים קב) גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ וְגוֹ', הוֹן וָעֹשֶׁר וְגוֹ'.

 

 

יַעֲקֹב אָמַר, (ישעיה נח) אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וְגוֹ', שְׁאָר צַדִּיקַיָּיא אַמְרֵי, (ישעיה נח) וְנָחֲךָ יְיָ' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ וְגוֹ', דָּוִד מַלְכָּא אָמַר, (ישעיה נד) כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח, דְּהָא הוּא עַל כָּל זֵיינֵי עָלְמָא אִתְפְּקַד. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּבַר נָשׁ, דְּזָכֵי לְכָל הַאי. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, עָלַיְיהוּ כְּתִיב (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגוֹ'. (ויקרא כ''ג) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן וְגוֹ', רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (ישעיה מג) כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו. כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי, דָּא אָדָם, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּרָא לֵיהּ בִּשְׁמֵיהּ (נ''א בדיוקניה), דִּכְתִּיב, (בראשית א) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ. וְקָרָא לֵיהּ בִּשְׁמֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּאַפִּיק קְשׁוֹט וְדִינָא בְּעָלְמָא, וְאִקְרֵי אֱלֹהִים, דִּכְתִּיב, (שמות כב) אֱלֹהִים לֹא תְּקַלֵּל.

 

 

 

יַעָקֹב אָמַר, (ישעיה נח) אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךְ וְגוֹ'. שְׁאָר הַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים, (שם) וְנָחֲךְ ה' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ וְגוֹ'. דָּוִד הַמֶּלֶךְ אָמַר, (שם נד) כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח, שֶׁהֲרֵי הוּא נִפְקָד עַל כָּל כְּלֵי הַזַּיִן שֶׁל הָעוֹלָם. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל הָאָדָם שֶׁזּוֹכֶה לְכָל זֶה. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, עֲלֵיהֶם כָּתוּב (שם ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגוֹ'. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְגוֹ'. רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (שם מג) כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו. כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי - זֶה אָדָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ (בדמותו), שֶׁכָּתוּב (בראשית ב) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ. וְקָרָא לוֹ בִּשְׁמוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיא אֱמֶת וְדִין בָּעוֹלָם, וְנִקְרָא אֱלֹהִים, שֶׁכָּתוּב (שמות כב) אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל.

 

 

רעיא מהימנא פִּקּוּדָא (מ''ז) דָּא לִיטוֹל לוּלָב בְּהַהוּא יוֹמָא בְּאִינּוּן זִינִין דִּילֵיהּ וְהַאי רָזָא אוֹקִימְנָא וְאוֹקְמוּהָ חַבְרַיָּיא כְּמָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל לוֹן לְיִשְׂרָאֵל בְּהָנֵי יוֹמִין וְחַדֵּי בְּהוֹן. אוּף הָכִי יִשְׂרָאֵל נַטְלֵי לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחוּלָקֵיהוֹן וְחַדָּאן בֵּיהּ. וְדָא הוּא רָזָא דְּלוּלָב. וּמִינִין דְּבֵיהּ דְּאִיהוּ רָזָא דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם וְהָא אִתְּמַר. (ע''כ רעיא מהימנא)

 

 

 

דַ יָּא מְהֵיּמְנָא מִצְוָה (מ''ז) זוֹ לִטֹּל לוּלָב בְּאוֹתוֹ יוֹם עִם אוֹתָם הַמִּינִים שֶׁלּוֹ, וְהַסּוֹד הַזֶּה בֵּאַרְנוּ, וּפֵרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים, כְּמוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֵל אֶת יִשְׂרָאֵל בַּיָּמִים הַלָּלוּ וְשָׂמֵחַ בָּהֶם, אַף כָּךְ יִשְׂרָאֵל נוֹטְלִים אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחֶלְקָם וּשְׂמֵחִים עִמּוֹ. וְזֶהוּ הַסּוֹד שֶׁל הַלּוּלָב וְהַמִּינִים שֶׁבּוֹ, שֶׁהוּא סוֹד הַדְּמוּת שֶׁל אָדָם, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. (ע''כ רעיא מהימנא).

 

 

קְרָא לֵיהּ בִּשְׁמֵיהּ, דִּכְתִּיב וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ וְשַׁפִּיר. הָא אוֹקִימְנָא, דִּכְתִּיב נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, בְּשַׁעֲתָא דְּזִוּוּגָא אִתְּמַר. וְכַךְ הוּא בְּזִוּוּגָא דְּתַרְוַיְיהוּ, בְּצֶלֶם וּדְמוּת. וְאָדָם מִדְּכָר וְנוּקְבָּא נָפַק.

 

 

 

קָרָא לוֹ בִּשְׁמוֹ, שֶׁכָּתוּב וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, וְיָפֶה. הֲרֵי בֵּאַרְנוּ, שֶׁכָּתוּב נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהַזִּוּוּג נֶאֱמַר. וְכָךְ הוּא בַּזִּוּוּג שֶׁל שְׁנֵיהֶם, בְּצֶלֶם וּדְמוּת. וְאָדָם יָצָא מִזָּכָר וּנְקֵבָה.

 

 

   

 

דף ק''ד ע''ב

 

 

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּסִפְרָא דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אַשְׁכַּחְנָא, דִּבְשַׁעֲתָא דְּזִוּוּגָא (דף ק''ד ע''ב) אִשְׁתְּכַח לְתַתָּא, שָׁדַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַד דִּיּוּקְנָא כְּפַרְצוּפָא דְּבַּר נָשׁ, רְשִׁימָא חֲקִיקָא בְּצוּלְמָא, וְקַיְּימָא עַל הַהוּא זִוּוּגָא. וְאִלְמָלֵא אִתְיְיהִיב רְשׁוּ לְעֵינָא לְמֵחֱזֵי, חָמֵי בַּר נָשׁ עַל רֵישֵׁיהּ חַד צוּלְמָא, רְשִׁימָא כְּפַרְצוּפָא דְּבַּר נָשׁ, וּבְהַהוּא צוּלְמָא אִתְבְּרֵי בַּר נָשׁ, וְעַד דְּקַיְּימָא (ס''א ועד לא קיימא) הַהוּא צוּלְמָא דְּשָׁדַר לֵיהּ מָארֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ, וְיִשְׁתְּכַּח תַּמָּן, לָא אִתְבְּרֵי בַּר נָשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ.

 

 

 

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ. בְּסִפְרוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מָצָאנוּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַזִּוּוּג נִמְצָא לְמַטָּה, שׁוֹלֵחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּיוֹקָן אֶחָד כְּמוֹ פַּרְצוּף אָדָם, רָשׁוּם חָקוּק בְּצֶלֶם, וְעוֹמֵד עַל אוֹתוֹ זִוּוּג. וְאִלְמָלֵא נִתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן לִרְאוֹת, רוֹאֶה אָדָם עַל רֹאשׁוֹ צֶלֶם אֶחָד רָשׁוּם בְּפַרְצוּף שֶׁל אָדָם, וּבְאוֹתוֹ צֶלֶם נִבְרָא הָאָדָם. וְעַד שֶׁעוֹמֵד (וטרם שעומד) אוֹתוֹ צֶלֶם שֶׁשָּׁלַח לוֹ רִבּוֹנוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְיִמָּצֵא שָׁם, לֹא נִבְרָא הָאָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ.

 

 

הַהוּא צֶלֶם אִזְדְּמַן לָקֳבְלֵיהּ, עַד דְּנָפִיק לְעָלְמָא. כַּד נָפַק, בְּהַהוּא צֶלֶם אִתְרַבֵּי, בְּהַהוּא צֶלֶם אָזִיל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים לט) אַךְ (שמות קמ''ב ע''ב, י''ג ע''ב, מ''ב) בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ. וְהַאי צֶלֶם אִיהוּ מִלְּעֵילָּא.

 

 

 

אוֹתוֹ הַצֶּלֶם מִזְדַּמֵּן כְּנֶגְדּוֹ עַד שֶׁיּוֹצֵא לָעוֹלָם. כְּשֶׁיּוֹצֵא, הוּא מִתְגַּדֵּל עִם אוֹתוֹ צֶלֶם, בְּאוֹתוֹ צֶלֶם הוֹלֵךְ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים לט) אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ. וְהַצֶּלֶם הַזֶּה הוּא מִלְמַעְלָה.

 

 

בְּשַׁעֲתָא דְּאִינּוּן רוּחִין נַפְקָן מֵאַתְרַיְיהוּ, כָּל רוּחָא וְרוּחָא אִתְתָּקַּן קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא בְּתִקּוּנֵי יְקָר, בְּפַרְצוּפָא דְּקָאִים בְּהַאי עָלְמָא. וּמֵהַהוּא דִּיּוּקְנָא תִּקּוּנָא יְקָר, נָפִיק הַאי צֶלֶם. וְדָא תְּלִיתָאָה לְרוּחָא, וְאַקְדִּימַת בְּהַאי עָלְמָא, בְּשַׁעֲתָא דְּזִוּוּגָא אִשְׁתְּכַח. וְלֵית לָךָ זִוּוּגָא בְּעָלְמָא, דְּלָא אִשְׁתְּכַח צֶלֶם בְּגַוַּויְיהוּ. אֲבָל יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין, הַאי צֶלֶם קַדִּישָׁא, וּמֵאֲתַר קַדִּישָׁא אִשְׁתְּכַח בְּגַוַויְיהוּ. וּלְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, צֶלֶם מֵאִינּוּן זִינִין בִּישִׁין. מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבוּתָא אִשְׁתְּכַח בְּגַוַויְיהוּ. וְעַל דָּא, לָא לִיבְעֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ, לְאִתְעָרְבָא צוּלְמָא דִּילֵיהּ, בְּצוּלְמָא דְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, בְּגִין דְּהַאי קַדִּישָׁא, וְהַאי מִסְאֲבָא. תָּא חֲזֵי מַה בֵּין יִשְׂרָאֵל וּלְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְכוּ'. (עד דמלכא דזמין אושפיזין. זה המאמר כתוב בפרשת ויחי יעקב דף ר''ך עמוד א' שורה א' (ושייך כאן) ואלו החילופים מצאתי בין הכתוב בהעתק לבין הכתוב שם. שורה כ''ב במקום עלמין מצאתי צולמין. שורה כ''ה במקום יעדי דיני גריע. שם במקום ידה מצאתי דינא. שורה ל''א מי יתן ערב ודא כד נהרא סיהרא וליליא אתתקן בנהורא. שורה ל''ה עובדין מצאתי בריין. עמוד ב' שורה ה' ביה חילא. שורה ו' יצרתיו היינו וענף עץ עבות. אף עשיתיו. שורה י''ד לחירו ועל דא קרינא ליה יום הראשון דא בספרא דאגדתא ושפיר הוא. שורה כ''ד דאבא בגין כך כלא יאה ולא בסימא לפירין ולא עביד פירין. שורה כ''ה הדין צ''ל תרין. שורה כ''ו לבירא ד''א. שורה כ''ט יעקב צ''ל בירא. שורה ל''א דא בדא צ''ל דא בלא דא. שורה ל''ג צ''ל אף על גב דבהאי נחל דינא לא אשתכח ביה. שורה ל''ה צ''ל דצדיק איבא וכנישו רברבא נפקי מנייהו. שורה ל''ו צ''ל מנייהו לא איבא ולא טעמא. שם וכלא שפיר ועל דא אתרוג בשמאלא. ובסוף המאמר מצאתי כתוב דכתיב).

 

 

 

בְּשָׁעָה שֶׁאוֹתָן רוּחוֹת יוֹצְאוֹת מִמְּקוֹמָן, כָּל רוּחַ וְרוּחַ מִתְתַּקֶּנֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ בְּתִקּוּנֵי כָבוֹד, בְּפַרְצוּף שֶׁעוֹמֵד בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמֵאוֹתוֹ דְיוֹקָן תִּקּוּן כָּבוֹד יוֹצֵא הַצֶּלֶם הַזֶּה. וְזֶה שְׁלִישִׁי לָרוּחַ, וּמַקְדִּימָה בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּזְמַן שֶׁנִּמְצָא הַזִּוּוּג. וְאֵין לְךְ זִוּוּג בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא נִמְצָא בְתוֹכָם צֶלֶם. אֲבָל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, הַצֶּלֶם הַזֶּה קָדוֹשׁ, וּמִמָּקוֹם קָדוֹשׁ הוּא נִמְצָא בְתוֹכָם. וּלְעוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת צֶלֶם מֵאוֹתָם הַמִּינִים הָרָעִים, מִצַּד הַטֻּמְאָה נִמְצָא בְתוֹכָם. וְעַל כֵּן לֹא צָרִיךְ לְאָדָם לְעָרֵב צֶלֶם שֶׁלּוֹ בְּצֶלֶם שֶׁל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה קָדוֹשׁ - וְזֶה טָמֵא. בּא רְאֵה מַה בֵּין יִשְׂרָאֵל לְעוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְכוּ'.

 

 

דִּכְתִּיב (במדבר כט) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, דְּהָא יוֹמָא דָּא, מִמַּלְכָּא הוּא בִּלְחוֹדוֹי, חֶדְוָותָא דִּילֵיהּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל. מְתַל לְמַלְכָּא דְּזַמִּין אוּשְׁפִּיזִין, אִשְׁתְּדָּלוּ בְּהוּ כָּל בְּנֵי הֵיכָלֵיהּ, לְבָתַר אָמַר מַלְכָּא, עַל כֵּן אֲנָא וְאַתּוּן אִשְׁתָּדַּלְנָא כֻּלְּהוּ בְּאוּשְׁפִּיזִין, וּקְרַבְתּוּן קָרְבְּנִין עַל שְׁאָר עַמִּין בְּכָל יוֹמָא, מִכָּאן וּלְהָלְאָה, אֲנָא וְאַתּוּן נֵחֱדֵי יוֹמָא חַד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. לָכֶם: לְקָרְבָא קָרְבְּנִין עָלַיְיכוּ. אֲבָל אוּשְׁפִּיזֵי מְהֵימְנוּתָא, בְּמַלְכָּא מִשְׁתַּכְחֵי תְּדִירָא. וּבְיוֹמָא דְּחֶדְוָותָא דְּמַלְכָּא, כֻּלְּהוּ מִתְכַּנְּפֵי עִמֵּיהּ, וּמִשְׁתַּכְחָן. וְעַל דָּא כְּתִיב, עֲצֶרֶת, תַּרְגּוּמוֹ: כְּנִישׁוּ.

 

 

 

שֶׁכָּתוּב (במדבר כט) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, שֶׁהֲרֵי הַיּוֹם הַזֶּה מֵהַמֶּלֶךְ הוּא בִּלְבַדּוֹ, שִׂמְחָתוֹ עִם יִשְׂרָאֵל. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהִזְמִין אוֹרְחִים, וְהִשְׁתַּדְּלוּ עִמָּהֶם כָּל בְּנֵי הֵיכָלוֹ. אַחַר כָּךְ אָמַר הַמֶּלֶךְ: עַד כָּאן אֲנִי וְאַתֶּם הִתְעַסַּקְנוּ כֻלָּם בָּאוֹרְחִים, וְהִקְרַבְתֶּם קָרְבָּנוֹת עַל שְׁאָר הָעַמִּים בְּכָל יוֹם, מִכָּאן וָהָלְאָה אֲנִי וְאַתֶּם נִשְׂמַח יוֹם אֶחָד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. לָכֶם, לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת עֲלֵיכֶם. אֲבָל אוֹרְחֵי הָאֱמוּנָה נִמְצָאִים בַּמֶּלֶךְ תָּדִיר, וּבַיּוֹם שֶׁל שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ, כֻּלָּם מִתְכַּנְּסִים עִמּוֹ וְנִמְצָאִים. וְעַל זֶה כָּתוּב עֲצֶרֶת, תַּרְגּוּמוֹ: כִּנּוּס.

 

 

   

 

דף ק''ה ע''א

 

 

וְהַאי יוֹמָא, יַעֲקֹב הוּא רֵישָׁא לְחֶדְוָותָא, וְכָל אִינּוּן אוּשְׁפִּיזֵי חֲדָאָן עִמֵּיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (דברים לג) אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ. וּכְתִיב, (ישעיה מט) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. (ויקרא כ''ד) וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ כָּתִית לַמָּאוֹר וְגוֹ', אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל אֲמַאי אַסְמִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּרָשָׁה דָּא, לְפָרָשַׁת מוֹעֲדִים. אֶלָּא, כֻּלְּהוּ בּוּצִינִין עִלָּאִין, כֻּלְּהוּ בּוּצִינִין לְאַדְלְקָא מְשַׁח רְבוּת עִלָּאָה, וְהָא אִתְּמַר. וְעַל יְדַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, מִתְבָּרְכָאן עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְאַדְלִיקוּ בּוּצִינִין, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ דִּכְתִיב, (משלי כז) שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב, חֶדְוָותָא (דף ק''ה ע''א) דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין.

 

 

 

וְהַיּוֹם הַזֶּה יַעֲקֹב הוּא רֹאשׁ לַשִּׂמְחָה, וְכָל אוֹתָם אוֹרְחִים שְׂמֵחִים עִמּוֹ. וְעַל כֵּן כָּתוּב (דברים לג) אַשְׁרֶיךְ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךְ. וְכָתוּב (ישעיה מט) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאָר. וְיִקְחוּ אֵלֶיךְ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ כָּתִית לַמָּאוֹר וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. אֲבָל לָמָּה הִסְמִיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּרָשָׁה זוֹ לְפָרָשַׁת מוֹעֲדִים? אֶלָּא כָּל הַמְּאוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים, כֻּלָּם מְאוֹרוֹת לְהַדְלִיק שֶׁמֶן מִשְׁחָה עֶלְיוֹן, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. וְעַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְנִדְלָקִים הַמְּאוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, שֶׁכָּתוּב (משלי כז) שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב, שִׂמְחַת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים.

 

 

רִבִּי אַבָּא פָּתַח, (תהלים לב) שִׂמְחוּ בַיְיָ' וְגִילוּ צַדִּיקִים, (שמחו ביי' כמה דאת אמר) וּכְתִיב, (תהלים קיח) זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ' נָגִילָה וְנִשְׁמְחָה בוֹ. וְאוֹקְמוּהָ, דְּהָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (נ''א במועדיא) בָּעֵי לְמֵחְדֵּי, וּלְאַנְהֲרָא אַנְפִּין, וְיִשְׁתְּכַח בַּר נָשׁ בְּחֶדְוָה, בְּגִין דְּהַהוּא חֶדְוָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוִי, דִּכְתִיב נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בּוֹ בְּיוֹמָא. בּוֹ: בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכֹלָּא חַד מִלָּה.

 

 

 

רַבִּי אַבָּא פָּתַח, (תהלים לב) שִׂמְחוּ בַה' וְגִילוּ צַדִּיקִים, (שמחו בה', כמו שנאמר) וְכָתוּב (שם קיח) זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ. וּפֵרְשׁוּהָ, שֶׁהֲרֵי בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במועדים) צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ וּלְהָאִיר פָּנִים, וְיִמָּצֵא אָדָם בְּשִׂמְחָה, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ שִׂמְחָה הִיא שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ - בַּיּוֹם. בוֹ - בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַכֹּל דָּבָר אֶחָד.

 

 

שִׂמְחוּ בַיְיָ', כַּד דִּינִין אִתְכַּפְיָין, וְרַחֲמֵי אִתְעֲרוּ, וְכַד מִתְעָרֵי רַחֲמֵי, כְּדֵין וְגִילוּ צַדִּיקִים, (כתיב) צַדִּיק וְצֶדֶק מִתְבָּרְכָאן כַּחֲדָא, דְּאִקְרוּן צַדִּיקִים, כְּמָה דְּאִתְּמַר, דְּהָא אִלֵּין מִתְבָּרְכָאן (ס''א מברכין) לְעָלְמִין, וְחֲדָאן לְעָלְמִין כֻּלְּהוּ. וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב, אִלֵּין בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, לְאִתְקַשְּׁרָא בְּהוּ.

 

 

 

שִׂמְחוּ בַה', כְּשֶׁהַדִּינִים נִכְנָעִים וּמִתְעוֹרְרִים רַחֲמִים, וְכַאֲשֶׁר מִתְעוֹרְרִים הָרַחֲמִים, אֲזַי וְגִילוּ צַדִּיקִים, (כתוב) צַדִּיק וְצֶדֶק מִתְבָּרְכִים יַחַד, שֶׁנִּקְרָאִים צַדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, שֶׁהֲרֵי אֵלּוּ מִתְבָּרְכִים (מברכים) לְעוֹלָמִים, וּשְׂמֵחִים לְעוֹלָמִים כֻּלָּם. וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב - אֵלּוּ בְּנֵי הָאֱמוּנָה, לְהִקָּשֵׁר לָהֶם.

 

 

וּבְכֹלָּא, בָּעֵי עוֹבָדָא לְתַתָּא, לְאַתְעָרָא לְעֵילָּא. תָּא חֲזֵי, מַאן דְּאָמַר דְּלָא בַּעְיָא עוֹבָדָא בְּכֹלָּא, אוֹ מִלִּין לְאַפָּקָא לוֹן וּלְמֶעְבַּד קָלָא בְּהוּ, תִּיפַח רוּחֵיהּ. וְהָא הָכָא פָּרְשְׁתָא דָּא אוֹכַח, אַדְלְקוּת בּוּצִינַיָּא, וּקְטֹרֶת בּוּסְמִין, (כחדא בגין) דִּכְתִיב שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַח לֵב. (ובהאי) וּבְעוֹבָדָא דָּא אִשְׁתְּכַח אַדְלְקוּתָא לְעֵילָּא וְחֶדְוָותָא לְתַתָּא (ס''א אדלקותא וחדוותא לעילא ותתא) וְאִתְקַשְּׁרוּתָא כַּחֲדָא כְּדְקָא יֵאוֹת. (ובעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא) אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מִזְבֵּחַ דִּלְתַתָּא, אַתְעַר מִזְבֵּחַ אָחֳרָא. כֹּהֵן דִּלְתַּתָּא, אַתְעַר כֹּהֵן אָחֳרָא. בְּעוֹבָדָא דִּלְתַּתָּא, אַתְעַר עוֹבָדָא לְעֵילָּא.

 

 

 

וּבַכֹּל צָרִיךְ מַעֲשֶׂה לְמַטָּה לְעוֹרֵר לְמַעְלָה. בֹּא רְאֵה, מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא צָרִיךְ מַעֲשֶׂה בַּכֹּל, אוֹ דְבָרִים לְהוֹצִיא אוֹתָם וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶם קוֹל, תִּפַּח רוּחוֹ. וַהֲרֵי כָּאן הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ תּוֹכִיחַ, הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת וּקְטֹרֶת הַבְּשָׂמִים, (כאחד, משום) שֶׁכָּתוּב שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב. (ובזה) וּבַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה נִמְצֵאת הַדְלָקָה לְמַעְלָה וְשִׂמְחָה לְמַטָּה (הדלקה ושמחה למעלה ולמטה) וְהִתְקַשְּׁרוּת יַחַד כָּרָאוּי. (ובמעשה שלמטה מתעורר מעשה שלמעלה) אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הַמִּזְבֵּחַ שֶׁלְּמַטָּה מְעוֹרֵר מִזְבֵּחַ אַחֵר. הַכֹּהֵן שֶׁלְּמַטָּה מְעוֹרֵר כֹּהֵן אַחֵר. בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּמַטָּה מִתְעוֹרֵר מַעֲשֶׂה שֶׁלְּמַעְלָה.

 

 

דף רכ ע''א

 

 

וַיְחִי יַעֲקֹב (שייך ויקרא ק''ד ע''ב) בְּגַוַּיְיהוּ. (בד''ק נמצא בח''ג בדף נ' עמוד קצ''ט) עַל דָּא לִבָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ דְּלָא לְאִתְעַרְבָא צוּלְמָא דִילֵיהּ (דף רכ ע''א) בְּצוּלְמָא דְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, בְּגִין דְּהַאי קַדִּישָׁא וְהַאי מְסָאֲבָא.

 

 

 

וַיְחִי יַעֲקֹב, בְּתוֹכָם. לָכֵן צָרִיךְ לְאָדָם שֶׁלֹּא לְעָרֵב צֶלֶם שֶׁלּוֹ בְּצֶלֶם שֶׁל עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה קָדוֹשׁ וְזֶה טָמֵא.

 

 

תָּא חֲזֵי, מַה בֵּין יִשְׂרָאֵל לְעַמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. דְּיִשְׂרָאֵל כַּד אִשְׁתַּכַּח בַּר נָשׁ מִית הוּא מְסָאַב לְכָל גּוּפָא, וּבֵיתָא מְסָאֲבָא. וְגוּפָא דְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לָא מַסְאִיב לְאָחֳרָא, וְגוּפֵיהּ (נ''א וביתא) לָא מְסָאֲבָא כַּד אִיהוּ מִית. מַאי טַעְמָא.

 

 

 

בֹּא רְאֵה מַה בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁיִּשְׂרָאֵל כְּשֶׁנִּמְצָא אָדָם מֵת, הוּא מְטַמֵּא אֶת כָּל הַגּוּף, וְהַבַּיִת טָמֵא. וְגוּף שֶׁל עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לֹא מְטַמֵּא מִישֶׁהוּ אַחֵר, וְגוּפוֹ [וביתו] לֹא טָמֵא כְּשֶׁהוּא מֵת. מָה הַטַּעַם?

 

 

יִשְׂרָאֵל בְּשַׁעְתָּא דְאִיהוּ מִית כָּל קִדּוּשֵׁי דְּמָארֵיהּ מִתְעַבְרָן מִנֵּיהּ, אִתְעֲבַר מִנֵּיהּ הַאי צוּלְמָא קַדִּישָׁא, וְאִתְעֲבַר מִנֵּיהּ הַאי רוּחַ קוּדְשָׁא, אִשְׁתָּאַר גּוּפָא מְסָאֲבָא.

 

 

 

יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מֵת, כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁל רִבּוֹנוֹ עוֹבְרוֹת מִמֶּנּוּ, וְעוֹבֵר מִמֶּנּוּ הַצֶּלֶם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וְעוֹבֶרֶת מִמֶּנּוּ רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ, נִשְׁאָר הַגּוּף טָמֵא.

 

 

אֲבָל עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, לֵית הָכִי. דִּבְחַיֵּי מְסָאַב בְּכָל סִטְרִין, צוּלְמָא דִילֵיהּ מְסָאֲבָא, וְרוּחָא דִילֵיהּ מְסָאֲבָא. וּבְגִין דְּסוֹאֲבוּתֵי אִלֵּין שַׁרְיָין בְּגַוֵּיהּ, אָסִיר לְמִקְרַב לְגַבֵּיהּ. כֵּיוָן דְּמִית, נָפְקֵי כָּל אִלֵּין מְסָאֲבוּתָא וְאִשְׁתָּאַר גּוּפָא בְּלָא מְסָאֲבוּתָא לְסוֹאֲבָא.

 

 

 

אֲבָל עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה לֹא כָּךְ, שֶׁבְּחַיָּיו טָמֵא בְּכָל הַצְּדִים, צַלְמוֹ טָמֵא וְרוּחוֹ טְמֵאָה, וּמִשּׁוּם שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת הַלָּלוּ שְׁרוּיוֹת בְּתוֹכוֹ, אָסוּר לִקְרַב אֵלָיו. כֵּיוָן שֶׁמֵּת, יוֹצְאוֹת כָּל הַטֻּמְאוֹת הַלָּלוּ, וְנִשִׁאָר גּוּף בְּלִי טֻמְאָה לְטַמֵּא.

 

 

וְאַף עַל גַּב דְּגוּפָא דִּלְהוֹן מְסָאַב, בֵּין בְּחַיֵּיהוֹן וּבֵין בְּמִיתַתְהוֹן. אֲבָל בְּחַיֵּיהוֹן דְּכָל אִינוּן מְסָאֲבִין אִשְׁתַּכְּחֵי לְגַבַּיְיהוּ, אִית לוֹן חֵילָא לְסוֹאֲבָא לְאַחֲרִינִי, בְּמִיתַתְהוֹן דְּנָפְקֵי כָּל אִינוּן מְסָאֲבִין מִנַּיְיהוּ, לָא יָכְלִין לְסָאֲבָא. וּדְיִשְׂרָאֵל, יָכִיל לְסָאֲבָא לְאַחֲרִינֵי. בְּגִין דְּכָל קַדִּישִׁין נָפְקִין מִנֵּיהּ וְשָׁרָא עֲלֵיהּ סִטְרָא אָחֳרָא.

 

 

 

וְאַףֹ עַל גַּב שֶׁגּוּפָם טָמֵא, בֵּין בְּחַיֵּיהֶם וּבֵין בְּמִיתָתָם, אֲבָל בְּחַיֵּיהֶם שֶׁכָּל אוֹתָן הַטֻּמְאוֹת שֶׁנִּמְצָאוֹת אֶצְלָהֶם, יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לְטַמֵּא אֲחֵרִים. וּבְמִיתָתָם, כַּאֲשֶׁר יוֹצְאוֹת כָּל אוֹתָן הַטֻּמְאוֹת מֵהֶם, לֹא יְכוֹלִים לְטַמֵּא, וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל יָכוֹל לְטַמֵּא אֲחֵרִים, כִּי כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת יוֹצְאוֹת מִמֶּנּוּ, וְשׁוֹרֶה עָלָיו צַד הָאַחֵר.

 

 

תָּא חֲזֵי, הַאי צֶלֶם קַדִּישָׁא, כַד אָזִיל בַּר נָשׁ וְאִתְרַבֵּי, וְאִתְעֲבִיד מֵהַאי פַּרְצוּפָא דִיוּקְנָא דִילֵיהּ. אִתְעֲבִיד צוּלְמָא אָחֳרָא, וּמִתְחַבְּרָן כְּחֲדָא. וְדָא נָטִיל לְדָא, בְּשַׁעְתָּא דְּאִשְׁתַּכְּחוּ תְּרֵין צוּלְמִין, נָטִיר הוּא בַּר נָשׁ, וְגוּפָא דִילֵיהּ בְּקִיּוּמָא, וְרוּחֵיהּ שַׁרְיָא בְּגַוֵּיהּ. בְּשַׁעְתָּא דְּקָרִיבוּ יוֹמוֹי, מִתְעַבְרָן מִנֵּיהּ, וְדָא סָלִיק לְדָא, וְאִשְׁתָּאַר בַּר נָשׁ בְּלָא נְטִירוּ. כְּדֵין, (שיר השירים ב) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, תְּרֵי.

 

 

 

בֹּא רְאֵה, הַצֶּלֶם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, כְּשֶׁהוֹלֵךְ אָדָם וּמִתְגַּדֵּל וְנַעֲשֵׂית מֵהַפַּרְצוּף הַזֶּה הַדְּמוּת שֶׁלּוֹ, נַעֲשֶׂה צֶלֶם אַחֵר, וּמִתְחַבְּרִים כְּאֶחָד, וְזֶה נוֹטֵל אֶת זֶה. בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְצָאִים שְׁנֵי צְלָמִים שָׁמוּר הוּא הָאָדָם, וְגוּפוֹ בְּקִיּוּם, וְרוּחַ שְׁרוּיָה בְתוֹכוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁקְּרֵבִים יָמָיו, הֵם עוֹבְרִים מִמֶּנּוּ, וְזֶה עוֹלֶה לָזֶה, וְנִשְׁאָר אָדָם בְּלִי שְׁמִירָה, אָז (שיר ב) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, שְׁנַיִם.

 

 

תָּא חֲזֵי, כַּד אִתְעַר דִּינָא בְּעַלְמָא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָתִיב עַל כָּרְסֵי דְּדִינָא לְמֵידַן עַלְמָא, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאַתְעָרָא (בדינא) תְּשׁוּבָה, דְּיֵיתוּב מֵחִיּוּבָא (נ''א מחובוי). דְּהָא הַהוּא יוֹמָא, פִּתְקִין כְּתִיבוּ, וּמִשְׁתַּכְּחֵי כֻּלְּהוּ בְּאַחְמָתָא הָא כְתִיבִין. אִי זָכֵי בַּר נָשׁ דְּיֵיתוּב קַמֵּי מָארֵיהּ, קָרְעִין פִּתְקִין דְּעֲלֵיהּ.

 

 

 

בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר דִּין בָּעוֹלָם, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין לָדוּן אֶת הָעוֹלָם, צָרִיךְ אָדָם לְעוֹרֵר [בדין] תְּשׁוּבָה שֶׁיָּשׁוּב מֵהָרֶשַׁע [מחטאיו], שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ יוֹם נִכְתָּבִים פְּתָקִים, וְכֻלָּם נִמְצָאִים בְּתִיק כְּתוּבִים. אִם זָכָה אָדָם שֶׁיָּשׁוּב לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, קוֹרְעִים אֶת הַפְּתָקִים שֶׁעָלָיו.

 

 

לְבָתַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין קַמֵּיהּ דְבַּר נָשׁ, יוֹמָא דְכִפּוּרֵי יוֹמָא דִתְשׁוּבָה. אִי תָב מֵחֶטְאוֹי טַב. וְאִי לָא, פַּקִּיד מַלְכָּא לְמִחְתַּם פִּתְקִין. וַוי, דְּהָא תְּשׁוּבָה בַּעְיָא לְאִסְתַּלָּקָא מִנֵּיהּ.

 

 

 

אַחַר כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְמִין לִפְנֵי הָאָדָם אֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים, יוֹם הַתְּשׁוּבָה. אִם שָׁב מֵחֲטָאָיו - טוֹב. אִם לֹא - מְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ לַחְתֹּם פְּתָקִים. אוֹי כִּי הַתְּשׁוּבָה רוֹצָה לְהִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ.

 

 

אִי זָכֵי בִּתְשׁוּבָה, וְלָא שְׁלֵימָתָא כְּדְקָא יְאוּת, תַּלְיָין לֵיהּ עַד הַהוּא יוֹמָא בַּתְרָאָה דַּעֲצֶרֶת, דְּהוּא תְּמִינָאָה לֶחָג. וְאִי עֲבַד תְּשׁוּבָה שְׁלֵימָתָא לְקַמֵּי מָארֵיהּ, אִתְקְרָעוּ. וְאִי לָא זָכֵי, אִינוּן פִּתְקִין נָפְקִין מִבֵּי מַלְכָּא, וְאִתְמַסְּרָן בִּידוֹי דְּסַנְטִירָא, וְדִינָא מִתְעֲבִיד, וּפִתְקִין לָא מְהַדְּרָן תוּ לְבֵי מַלְכָּא.

 

 

 

אִם זָכָה בִּתְשׁוּבָה וְלֹא שְׁלֵמָה כָּרָאוּי - תּוֹלִים לוֹ עַד אוֹתוֹ יוֹם אַחֲרוֹן שֶׁל עֲצֶרֶת, שֶׁהוּא שְׁמִינִי לֶחָג. אִם עָשָׂה תְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ - נִקְרָעִים. וְאִם לֹא זוֹכֶה - אוֹתָם פְּתָקִים יוֹצְאִים מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וְנִמְסָרִים בִּידֵי מַלְאַךְ הַדִּין, וְהַדִּין נַעֲשֶׂה, וּפְתָקִים יוֹתֵר לֹא חוֹזְרִים עוֹד לְבֵית הַמֶּלֶךְ.

 

 

כְּדֵין צוּלְמִין אִתְעֲבָרוּ מִנִּיהּ, וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין עִמֵּיהּ. כֵּיוָן דְּמִתְעַבְרָן מִנֵּיהּ, הָא וַדַּאי טוּפְסְקָא דְמַלְכָּא יַעֲבֹר עֲלֵיהּ, וְיִטְעוֹם כַּסָּא דְמוֹתָא. וּבְהַהוּא לֵילְיָא דְּחַגָּא בַּתְרָאָה, סַנְטֵירִין זְמִינִין, וּפִתְקִין נָטְלִין, בָּתַר דְּנַטְלֵי לוֹן, צוּלְמִין מִתְעַבְרָן, וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין (נ''א ואי משתכחין גריעין יעבר עלוי מרעין וכו') בְּהוּ יָדֵי. וְאִי מִשְׁתַּכְּחִין בְּהוּ יָדֵי (יעדי), דִּינָא גְרִיעָא, אוֹ יַעֲבֹר עֲלוֹי דִּינָא מַרְעִין בִּישִׁין, בִּגְרִיעוּתָא דִּלְהוֹן, וְהָא אוֹקִימְנָא לְהָא.

 

 

 

אָז מָעֳבָרִים הַצְּלָמִים מִמֶּנּוּ וְלֹא נִמְצָאִים עִמּוֹ. כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ מִמֶּנּוּ, הֲרֵי וַדַּאי שֶׁעֹנֶשׁ הַמֶּלֶךְ יַעֲבֹר עָלָיו וְיִטְעַם מִכּוֹס הַמָּוֶת. וּבְאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁל חַג הָאַחֲרוֹן, הַמַּלְאָכִים הַמַּעֲנִישִׁים מְזֻמָּנִים, וְנוֹטְלִים אֶת הַפְּתָקִים. וְאַחַר שֶׁנָּטְלוּ אוֹתָם, מָעֳבָרִים הַצְּלָמִים, וְלֹא נִמְצָאִים [ואם נמצאים פגומים, יעבר עליו מחלות וכו'] בָּהֶם יָדַיִם. וְאִם נִמְצָאִים בָּהֶם יָדַיִם - דִּין גָּרוּעַ, אוֹ יַעֲבֹר עָלָיו דִּין שֶׁל מַחֲלוֹת רָעוֹת בַּפְּגָם שֶׁלָּהֶם, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ אֶת זֶה.

 

 

וּבְסִפְרֵי קַדְמָאֵי אַמְרֵי יַתִּיר, כַּד רֵישָׁא אִגְרַע, וְיִשְׁתַּכַּח גּוּפָא. בְּרֵיהּ, אוֹ אִנְתְתֵיהּ יִשְׁתַּכָּחוּ וְהוּא יִסְתַּלֵּק. וְהָנִי מִילֵי, כַּד לָא אַהֲדַר כָּל הַהוּא זִמְנָא בִּתְיוּבְתָּא. אֲבָל אִי אַהֲדַר, טַעֲמָא דְמוֹתָא יִטְעַם, וְיִתְּסֵי.

 

 

 

וּבְסִפְרִי הַקַּדְמוֹנִים אוֹמְרִים יוֹתֵר, כְּשֶׁהָרֹאשׁ נִגְרָע וְיִמָּצֵא הַגּוּף - בְּנוֹ אוֹ אִשְׁתּוֹ יִמָּצְאוּ, וְהוּא יִסְתַּלֵּק. וְזֶה מְדֻבָּר כְּשֶׁלֹּא חָזַר כָּל אוֹתוֹ זְמַן בִּתְשׁוּבָה. אֲבָל אִם חָזַר, טַעַם הַמָּוֶת יִטְעַם וְיִתְרַפֵּא.

 

 

וְאִי גוּפָא לָא אִתְחֲזֵי, וְיִשְׁתַּכַּח רֵישָׁא. אִינוּן סָלְקִין, וְהוּא אִתְקַיֵּים. וְהָנֵי מִילֵי, כַּד בְּרֵיהּ זְעֵירָא בִּרְשׁוּתֵיהּ. וְאִי יְדוֹי פְּגִימוּ, עֲבִידְתָּא דִידוֹי פְּגִימִין. רַגְלוֹי, מַרְעִין רָדְפִין עֲלֵיהּ. עָרַק צוּלְמָא וְאַהֲדַר, עָרַק וְאַהֲדַר. עֲלֵיהּ כְּתִיב, (דברים כח) בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב, וְהַאי כַּד נָהֲרָא סִיהֲרָא, וְלֵילְיָא אִתְתַּקַּן בִּנְהוֹרָא.

 

 

 

וְאִם הַגּוּף לֹא נִרְאֶה וְיִמָּצֵא הָרֹאשׁ - הֵם מִסְתַּלְּקִים וְהוּא מִתְקַיֵּם, וְזֶה מְדֻבָּר כְּשֶׁבְּנוֹ הַקָּטָן בִּרְשׁוּתוֹ. וְאִם יָדָיו פְּגוּמִים, מַעֲשֵׂה יָדָיו פְּגוּמִים, רַגְלָיו - מַחֲלוֹת רוֹדְפוֹת אוֹתוֹ. בּוֹרֵחַ הַצֶּלֶם וְחוֹזֵר, בּוֹרֵחַ וְחוֹזֵר, עָלָיו כָּתוּב (דברים כח) בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב. וְזֶה כְּשֶׁהַלְּבָנָה מְאִירָה וְהַלַּיְלָה מְתֻקָּן בְּאוֹר.

 

 

אֲבָל זַכָּאֵי חֲסִידֵי, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא מִסְתַּכְּלֵי בְּלִבַּיְיהוּ, כְּאִלּוּ הַהוּא יוֹמָא מִסְתַּלְּקֵי מֵעַלְמָא, וְעָבְדִין תְּיוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא קַמֵּי מָארֵיהוֹן, וְלָא יִצְטָרְכוּן לְמִלָּה אָחֳרָא. זַכָּאָה חוּלְקֵהוֹן בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי.

 

 

 

אֲבָל צַדִּיקִים חֲסִידִים, כָּל יוֹם וָיוֹם מִסְתַּכְּלִים בְּלִבָּם כְּאִלּוּ אוֹתוֹ יוֹם מִסְתַּלְּקִים מֵהָעוֹלָם, וְעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה לִפְנֵי רִבּוֹנָם, וְלֹא יִצְטָרְכוּ לְדָבָר אַחֵר. אַשְׁרֵי חֶלְקָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

 

 

   

 

דף רכ ע''ב

 

 

תָּא חֲזֵי, (ישעיה מג) כָּל הַנִּקְרָא בִּשְׁמִי, כַּמָּה עִלָּאִין עוֹבָדֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, דְּהָא בְּאִינוּן עוֹבָדֵי (נ''א בריין) דְאִיהוּ עָבִיד לְתַתָּא קָטִיר לוֹן בְּמִלִּין עִלָּאִין דִּלְעֵילָא, וְכַד נָטְלִין לוֹן לְתַתָּא וְעָבְדֵי בְּהוּ עוֹבָדָא, אִתְעַר הַהוּא עוֹבָדָא דִלְעֵילָא דְּקָטִיר בָּהּ. כְּגוֹן אֵזוֹבָא, עֵץ אֶרֶז, וְהָא אוֹקִימְנָא (דף רכ ע''ב) מִלֵּי.

 

 

 

בֹּא רְאֵה, כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי - כַּמָּה עֶלְיוֹנִים מַעֲשֵׂי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתָם מַעֲשִׂים [בריות] שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לְמַטָּה, קוֹשֵׁר אוֹתָם בִּדְבָרִים עֶלְיוֹנִים שֶׁלְּמַעְלָה, וּכְשֶׁנּוֹטְלִים אוֹתָם לְמַטָּה וְעוֹשִׂים בָּהֶם מַעֲשֶׂה, מִתְעוֹרֵר אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁקָּשׁוּר בּוֹ, כְּגוֹן אֵזוֹב וְעֵץ אֶרֶז, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ הַדְּבָרִים.

 

 

וְאִית מִנַּיְיהוּ דְּאֲחִידָן בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, כְּגוֹן (ויקרא כד ע''א) לוּלָב, וְאֶתְרוֹג, הֲדָס, וַעֲרָבָה, דְּכֻלְּהוּ אֲחִידָן בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא לְעֵילָא. וְעַל דָּא תָּנִינָן, לְאַחֲדָא לוֹן, וּלְמֶעְבַּד בְּהוּ עוֹבָדָא, בְּגִין לְאִתְעָרָא חֶדְוָה הַהוּא דְאָחִיד בֵּיהּ. וְעַל דָּא תָּנִינָן, בְּמִלִּין וְעוֹבָדָא בָּעְיָין לְאַחֲזָאָה מִלָּה, בְּגִין לְאִתְעָרָא מִלָּה אָחֳרָא.

 

 

 

וְיִשִׁ מֵהֶם שֶׁאֲחוּזִים בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, כְּמוֹ לוּלָב, וְאֶתְרוֹג, הֲדַס, וַעֲרָבָה, שֶׁכֻּלָּם אֲחוּזִים בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ לְמַעְלָה. וְעַל כָּךְ שָׁנִינוּ, לֶאֱחֹז אוֹתָם וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶם מַעֲשֶׂה כְּדֵי לְעוֹרֵר חֶדְוָה אוֹתוֹ שֶׁאוֹחֵז בּוֹ. וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, בִּדְבָרִים וּמַעֲשֶׂה צָרִיךְ לְהַרְאוֹת דָּבָר כְּדֵי לְעוֹרֵר דָּבָר אַחֵר.

 

 

הֲדָא הוּא דִכְתִיב, כָּל הַנִּקְרָא בִּשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי (בראתיו), לְאַתְעָרָא יְקָרִי. בְּרָאתִיו, לְיַיחֲדָא לִי. יְצַרְתִּיו, לְמֶעְבַּד בֵּיהּ עוֹבָדָא (נ''א חילא). אַף עֲשִׂיתִיו, לְאַתְעָרָא בֵּיהּ חֵילָא דִּלְעֵילָא.

 

 

 

זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי [בראתיו] - לְעוֹרֵר כְּבוֹדִי. בְּרָאתִיו - לְיַחֵד לִי. יְצַרְתִּיו - לַעֲשׂוֹת בּוֹ מַעֲשֶׂה [כח]. אַף עֲשִׂיתִיו - לְעוֹרֵר בּוֹ כֹּחַ שֶׁלְּמַעְלָה.

 

 

דָּבָר אַחֵר, כָּל הַנִּקְרָא בִּשְׁמִי, הַיְינוּ דִכְתִיב (ויקרא כג) פְּרִי עֵץ הָדָר. וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, הַיְינוּ כַּפּוֹת תְּמָרִים. יְצַרְתִּיו, הַיְינוּ וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת. אַף עֲשִׂיתִיו, הַיְינוּ וְעַרְבֵי נָחַל.

 

 

 

דָּבָר אַחֵר כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי - הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כג) פְּרִי עֵץ הָדָר. וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו - הַיְנוּ כַּפֹּת תְּמָרִים. יְצַרְתִּיו - הַיְנוּ וַעֲנַף עֵץ עָבת. אַף עֲשִׂיתִיו - הַיְנוּ וְעַרְבֵי נָחַל.

 

 

וְתִקּוּנָא דְהַאי דְאָמַר קְרָא, (ויקרא כג) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, דַּיְיקָא. דְּהוּא חֲמִישָׁאָה עַל עָשׂוֹר. אֲבָל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, הַהוּא יוֹם רִאשׁוֹן מַאן הוּא. אֶלָּא יוֹם דְּנָפִיק רִאשׁוֹן, לְנַטְלָא (ד''א לכלא) בְּמַבּוּעוֹי דְּמַיִין נְבִיעִין, וְאֲנַן בָּעְיָין לְאַמְשָׁכָא לֵיהּ לְעָלְמָא.

 

 

 

וְתִקּוּן שֶׁל זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, דַּוְקָא שֶׁהוּא חֲמִישִׁי עַל עָשׂוֹר. אֲבָל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אוֹתוֹ יוֹם רִאשׁוֹן מִי הוּא? אֶלָּא יוֹם שֶׁיָּצָא רִאשׁוֹן לִנְסֹעַ [לכל] בְּמַעְיָנָיו שֶׁל מַיִם נוֹבְעִים, וְאָנוּ רוֹצִים לְהַמְשִׁיכוֹ לָעוֹלָם.

 

 

מְתַל לְמַלְכָּא דְּקָטַר בְּנֵי נָשָׁא בְּקִטְרוֹי, אִמֵּיהּ מַטְרוֹנִיתָא אָתַת, וַאֲפִיקַת לוֹן לְחֵירוּת, וּמַלְכָּא אַשְׁגַּח לִיקָרָא דִילָהּ, וְיָהַב לוֹן בִּידָהָא. אַשְׁכָּחַת לוֹן כַּיְיפִין וְצַחִין, אֲמָרַתְּ, הָא אֲפִיקַת לוֹן לְחֵירוּ, אַיְיתֵי לוֹן מֵיכְלָא וּמִשְׁתַּיָּיא.

 

 

 

מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁקָּשַׁר בְּנֵי אָדָם בְּמַאֲסָר. בָּאָה אִמּוֹ הַגְּבִירָה וְהוֹצִיאָה אוֹתָם לַחֵרוּת, וְהַמֶּלֶךְ מַשְׁגִּיחַ עַל כְּבוֹדָהּ וְנָתַן אוֹתָם בְּיָדֶיהָ. מָצְאָה אוֹתָם רְעֵבִים וּצְמֵאִים. אָמְרָה, הֲרֵי הוֹצֵאתִי אוֹתָם לַחֵרוּת, תָּבִיא לָהֶם אֹכֶל וּמַשְׁקֶה.

 

 

כָּךָ, הָא יוֹם הַכִּפּוּרִים אַפִּיק לְכֹלָּא לְחֵירוּ, וְאֲנַן כַּפְנִי מְזוֹנָא קָאִימְנָא, וְצַחִינָן לְמִשְׁתַּיָּא, הִיא אַעֲטָרַת לְמַלְכָּא בְּעִטְּרוֹי. בְּהַאי יוֹמָא יְדַעְנָא, דְּהָא מַיִין נְבִיעִין עִמָּהּ שַׁרְיָין, שָׁאִילְנָא לְמִשְׁתַּיָּיא, לְמַאן דְּאַפִּיק לוֹן לְחֵירוּ. וְעַל דָּא קָרִינָן לֵיהּ יוֹם רִאשׁוֹן.

 

 

 

כָּךָ יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה מוֹצִיא אֶת כֻּלָּם לַחֵרוּת, וְאָנוּ רְעֵבִים לְמָזוֹן וּצְמֵאִים לִשְׁתִיָּה. הִיא מְעַטֶּרֶת אֶת הַמֶּלֶךְ בְּעַטְרוֹתָיו. בַּיּוֹם הַזֶּה יָדַעְנוּ שֶׁמַּיִם נוֹבְעִים שׁוֹרִים עִמָּהּ, שׁוֹאֲלִים לִשְׁתּוֹת לְמִי שֶׁהוֹצִיא אוֹתָם לַחֵרוּת, וְעַל כָּךְ קוֹרְאִים לוֹ בְּיוֹם רִאשׁוֹן.

 

 

דָּא בְּסִפְרָא דְּאַגַּדְתָּא וְשַׁפִּיר הוּא. אֲבָל בְּהַאי יוֹמָא, לְאַבְרָהָם שֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא, אִי בַּעֲנָנֵי יְקָר הוּא שֵׁירוּתָא, אִי בְּמַיָא הוּא שֵׁירוּתָא. דְּאַבְרָהָם שָׁארֵי לְמֶחְפְּרִי בֵּיִרִי דְמַיָא.

 

 

 

זְהִ בְּסֵפֶר הָאַגָּדָה, וְהוּא יָפֶה. אֲבָל בַּיּוֹם הַזֶּה, לְאַבְרָהָם שֶׁהוּא רֵאשִׁית הַכֹּל, אִם בְּעַנְנֵי כָבוֹד הוּא הָרֵאשִׁית אוֹ בְּמַיִם הוּא הָרֵאשִׁית, שֶׁאַבְרָהָם הִתְחִיל לַחְפֹּר בּוֹרוֹת מַיִם.

 

 

פְּרִי עֵץ הָדָר, דָּא בֵּירָא דְיִצְחָק, דְּיִצְחָק אַהֲדַר לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְקָרָא לֵיהּ עֵץ הָדָר. פְּרִי דְּהַאי עֵץ הָדָר יְדִיעָא. כַּפּוֹת תְּמָרִים, דִּכְתִיב, (תהלים צב) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, וְלָא אִשְׁתַּכַּח בֵּינַיְיהוּ פִּירוּדָא. וְעַל דָּא לָא כְּתִיב וְכַפּוֹת, אֶלָּא כַּפּוֹת. בְּגִין דְּלָא סָלִיק דָּא בְּלָא דָא, וּבְהַאי אִתְמַלְיָיא הַאי בְּאֵר, מִבְּאֵר מַיִם עִלָּאִין נְבִיעִין, הַהוּא אִתְמַלֵּי בְּקַדְמִיתָא, וּמִנֵּיהּ אִתְמַלְיָיא בֵּירָא, עַד דְּאִיהוּ נְבִיעוּ לְכֹלָּא.

 

 

 

פְּרִי עֵץ הָדָר - זוֹ בְּאֵר שֶׁל יִצְחָק, שֶׁיִּצְחָק הִדֵּר אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקָרָא לוֹ עֵץ הָדָר. פִּרְיוֹ שֶׁל עֵץ הֶהָדָר הַזֶּה יָדוּעַ. כַּפֹּת תְּמָרִים - שֶׁכָּתוּב (תהלים צב) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם פֵּרוּד. וְלָכֵן לֹא כָתוּב וְכַפֹּת, אֶלָּא כַּפֹּת, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא עוֹלֶה זֶה בְּלִי זֶה. וּבָזֶה מִתְמַלֵּאת הַבְּאֵר הַ את, מִבְּאֵר מַיִם עֶלְיוֹנִים שֶׁנּוֹבְעִים. הַהוּא מִתְמַלֵּא בַּתְּחִלָּה, וּמִמֶּנּוּ מִתְמַלֵּאת הַבְּאֵר עַד שֶׁנּוֹבַעַת לַכֹּל.

 

 

וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת, דָּא עֲנָפָא דְאִילָנָא רַבְרְבָא, דְּאַתְקִיף וְאִשְׁתַּרְשָׁא בְּשָׁרְשׁוֹי, אִתְעֲבִיד אִילָנָא עִלָּאָה עַל כֹּלָּא, דְּאָחִיד בְּכָל סִטְרֵיהּ, עָנָף דְּאִיהוּ עֵץ עָבוֹת, עֵץ דְּאָחִיד לֶעָבוֹת, דְּהָא מֵהַאי נָטַל יְסוֹדָא דְעַלְמָא, וְאִתְמַלְּיָא לַאֲרָקָא בְּבֵירָא, הַאי הוּא עַלְמָא אֲרָקָא דְּשַׁקְיוּתָא.

 

 

 

וַעָנַף עֵץ עָבֹת - זֶה עָנָף שֶׁל אִילָן הַגָּדוֹל שֶׁהִתְחַזֵּק וְנִשְׁרַשׁ בְּשָׁרְשׁוֹ, נַעֲשָׂה אִילָן עֶלְיוֹן עַל הַכֹּל, שֶׁאָחוּז בְּכָל הַצְּדָדִים שֶׁלּוֹ, עָנָף שֶׁהוּא עֵץ עָבֹת, עֵץ שֶׁאוֹחֵז אֶת הֶעָבוֹת, שֶׁהֲרֵי מִזֶּה נוֹטֵל יְסוֹד הָעוֹלָם וּמִתְמַלֵּא כְּדֵי לְהָרִיק בַּבְּאֵר, זֶהוּ עוֹלַם אֶרֶץ הַהַשְׁקָאָה.

 

 

וְעַרְבֵי נַחַל, תְּרֵי אִינוּן, תְּרֵין נַחֲלִין דְמַיָּיא אִתְכְּנִישׁ בְּהוּ, לַאֲרָקָא לַצַּדִּיק. דָּבָר אַחֵר, וְעַרְבֵי נַחַל, אִלֵּין אִינוּן גְּבוּרָן, דְּאֲחִידָן בֵּיהּ בְּיִצְחָק, דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דְהַהוּא נַחַל עִלָּאָה, וְלָא מִסִּטְרָא דְאַבָּא. בְגִין כָּךְ, כֹּלָּא יָאֵי, וְלָא בְּסִימָא לְפֵירִין, וְלָא עָבִיד פֵּירִין. וְעַרְבֵי נַחַל, תְּרֵין קְיָימִין, דְּגוּפָא קָיְימָא עֲלַיְיהוּ, אֲבָל וְעַרְבֵי נַחַל וַדַּאי, כְּמָה דְאִתְּמָר, וְאִלֵּין אִינוּן כֻּלְּהוּ לַאֲרָקָא מַיָּיא לְבֵירָא.

 

 

 

וְעַרְבֵי נָחַל - שְׁנַיִם הֵם, שְׁנֵי נַחֲלֵי מַיִם מִתְכַּנְּסִים לְתוֹכָם לְהָרִיק לַצַּדִּיק. דָּבָר אַחֵר וְעַרְבֵי נָחַל - אֵלֶּה הֵם גְּבוּרוֹת שֶׁאֲחוּזוֹת בְּיִצְחָק, שֶׁבָּאִים מִצַּד אוֹתוֹ נַחַל עֶלְיוֹן וְלֹא מִצַּד הָאָב. לָכֵן הַכֹּל נָאֶה, וְלֹא מְבֻשָּׂם לַפֵּרוֹת, וְלֹא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת. וְעַרְבֵי נָחַל - שְׁנֵי עַמּוּדִים שֶׁהַגּוּף עוֹמֵד עֲלֵיהֶם. אֲבָל וְעַרְבֵי נָחַל וַדַּאי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְאֵלֶּה הֵם כֻּלָּם לְרוֹקֵן מַיִם לַבְּאֵר.

 

 

השלמה מההשמטות (סימן ג''ן)

מַאי פֶּרִי עֵץ הֲדַר אִילָנָא דְּאֶתְרוֹגָּא וּמָאי הֲדַר הַיְינוּ הֲדַר עַל הַכֹּל וְהַיְינוּ הֲדַר דְּשִׁיר הַשִׁירִים דִּכְתִיב בֵּיה (שיר השירים ו') מִי זֹאת הַנִשְׁקַפָה כְּמוֹ שָׁחַר. וְהַיְינוּ עַל שֵׁם נְקֵבָה וְעַל שְׁמָהּ נִלְקְחָה נְקֵבָה מֵאָדָם שְׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּים עוֹלָם הֲתַחְתוֹן בְּלָא נְקֵבָה. וּמָאי טַעְמָא אִקְרֵי נְקֵבָה עַל שֵׁם שֶׁנְקַבֵיהָ רְחֲבִים וְיֵשׁ לָהּ נִקַבִים יֵתְרִים עַל הָאִישׁ. וּמָאי נִינְהוּ נְקַבִים שָׁדַיִם וֻרְחֶם וּבֵית קִיבּוּל הַוְלָד.

 

 

 

מַהוּ פְּרִי עֵץ הָדָר? עֵץ הָאֶתְרוֹג. וּמַהוּ הָדָר? הָדָר עַל הַכֹּל, וְהַיְנוּ הָדָר שֶׁל שִׁיר הַשִּׁירִים, שֶׁכָּתוּב בּוֹ מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר. וְהַיְנוּ עַל שֵׁם נְקֵבָה, וְעַל שְׁמָהּ נִלְקְחָה נְקֵבָה מֵאָדָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן בְּלֹא נְקֵבָה. וּמָה הַטַּעַם נִקְרֵאת נְקֵבָה? עַל שֵׁם שֶׁנְּקָבֶיהָ רְחָבִים, וְיֵשׁ לָהּ נְקָבִים יְתֵרִים עַל הָאִישׁ, וּמַה הֵם הַנְּקָבִים: שָׁדַיִם וָרֶחֶם וּבֵית קִבּוּל הַוָּלָד.

 

 

וּמָאי נִיהוּ שֶׁאָמְרוּ שִׁיר הַשִׁירִים שֶׁהוּא הֲדַר לְכָל סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ אִין דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל הַסְפָרִים קֹדֶשׁ וְשִׁיר הַשִׁירִים קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים, וּמָאי נִיהוּ קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים. אֶלָּא קֹדֶשׁ, שֶׁהוּא קֹדֶשׁ לְקֳדָשִׁים. וּמָאי הֵם קֳדָשִׁים אֵלּוּ שֶׁכְּנֶגֶד שֵׁשׁ קְצָווֹת שֶׁבַּאָדָם וְקֹדֶשׁ הֲוֵי לְהוּ קֹדֶשׁ לְכֻלְּהוּ.

 

 

 

וּמַה שֶׁאָמְרוּ, שִׁיר הַשִּׁירִים שֶׁהוּא הָדָר לְכָל סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ - כֵּן. שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל הַסְּפָרִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. וּמַהוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים? אֶלָּא קֹדֶשׁ שֶׁהוּא קֹדֶשׁ לְקָדָשִׁים. וּמַה הֵם קָדָשִׁים? אֵלּוּ שֶׁכְּנֶגֶד שֵׁשׁ קְצָווֹת שֶׁבָּאָדָם, וְקֹדֶשׁ יִהְיֶה לָהֶם קֹדֶשׁ לְכֻלָּם.

 

 

וּמָאי נִיהוּ קֹדֶשׁ זֶה, אֶתְרוֹג שֶׁהוּא הֲדַר הַכֹּל. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הֲדַר אַל תִקְרֵי הֲדַר אֶלָּא ה' דָר זֶה אֶתְרוֹג שֶׁהוּא נִפְרָד מֵאֶגֶד הַלוּלָב וְאֵין מִצְוַת לוּלָב קַיְימֶת אֶלָּא בּוֹ, וְהוּא גַּם כֵּן אֲגּוּד עִם הַכֹּל. שְׁעִם כָּל אֶחָד הוּא וְעִם כּוּלָן יַחַד הוּא.

 

 

 

וּמַהוּ קֹדֶשׁ? זֶה אֶתְרוֹג, שֶׁהוּא הָדָר לַכֹּל. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הָדָר? אַל תִּקְרֵי הָדָר אֶלָּא ה' דָּר, זֶה אֶתְרוֹג שֶׁהוּא נִפְרָד מֵאֶגֶד הַלּוּלָב, וְאֵין מִצְוַת לוּלָב קַיֶּמֶת אֶלָּא בּוֹ, וְהוּא גַּם כֵּן אָגוּד עִם הַכֹּל, שֶׁעִם כָּל אֶחָד הוּא, וְעִם כֻּלָּם יַחַד הוּא.

 

 

וּמָאי לוּלָב כְּנֶגֶד חוּט הַשִּׂדְרָה. וְעַנָף עֵץ עֲבוֹת שְׁעֲנָפָיו חוֹפִין אֶת רוּבּוֹ וְאִם אֵין עֲנָפָיו חוֹפִין אֶת רוּבּוֹ אֵינוֹ כְּלוּם. מִפְּנֵי מָה, מָשָׁל לְאָדָם שְׁבִּזְרוֹעוֹתָיו יָגֵן עַל רֹאשׁוֹ הֲרֵי זְרוֹעוֹתָיו שְׁנַיִם וְרֹאשׁוֹ שְׁלשָׁה וְהַיְינוּ עֲנָף לִשְׂמֹאל עֲבוֹת לְיָמִין וְנִמְצָא עֵץ בְּאֶמְצַע. וְלָמָּה נֶּאֱמַר בּוֹ עֵץ שֶׁהוּא שׁוִֹרְשׁ הֲאִילָן.

 

 

 

וּמַהוּ הַלּוּלָב? כְּנֶגֶד חוּט הַשִּׁדְרָה. וַעֲנַף עֵץ עָבת - שֶׁעֲנָפָיו חוֹפִים אֶת רֻבּוֹ, וְאִם אֵין עֲנָפָיו חוֹפִים אֶת רֻבּוֹ - אֵינוֹ כְלוּם. מִפְּנֵי מָה? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁבִּזְרוֹעוֹתָיו יָגֵן עַל רֹאשׁוֹ, הֲרֵי זְרוֹעוֹתָיו שְׁנַיִם וְרֹאשׁוֹ שְׁלֹשָׁה, וְהַיְנוּ עָנָף לִשְׂמֹאל, עָבֹת לְיָמִין, וְנִמְצָא עֵץ בָּאֶמְצַע. וְלָמָּה נֶאֱמַר בּוֹ עֵץ? שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הָאִילָן.

 

 

וּמָאי עַרְבֵי נַחַל שׁוֹקֵי הַאָדָם שֶׁהֵם שְׁתַּיִם. וּמָאי נִינְהוּ לִישָׁנָא דְּעֲרְבֵי נַחַל, מִשׁוּם דְּגָדוֹל שֶׁבָּהֶם הֲוֵי לְמַעֲרָב וּמִשָׁם יוֹנֵק כֹּחוֹ. וְשֶׁל צָפוֹן הוּא קָטָן מִמֶּנּוּ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהוּא בְּרוּחַ צְפוֹנִית מָעֲרָבִית וּבוֹ פּוֹעֵל וְנִקְרָא עַל שְׁמוֹ וְהֵם שְׁנֵיהֶם עֵצִים. דָבָר אַחֵר עַרְבֵי שְׁפְּעֲמִים מֵעַרְבִין פְּעוּלָתָן זֶה עִם זֶה מָאי עַרְבֵי נַחַל, נַחַל הֲוִי עַל שֵׁם הַמָּקוֹם שֶׁהֵם קְבוּעִים בּוֹ שֶׁשְׁמוֹ נַחַל כְּדִכְתִיב (קהלת א') כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם.

 

 

 

וּמַה זֶּה עַרְבֵי נָחַל? שׁוֹקֵי הָאָדָם שֶׁהֵם שְׁתַּיִם. וּמַהוּ לָשׁוֹן שֶׁל עַרְבֵי נָחַל? מִשּׁוּם שֶׁגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם הוּא לַמַּעֲרָב, וּמִשָּׁם יוֹנֵק כֹּחוֹ, וְשֶׁל צָפוֹן הוּא קָטָן מִמֶּנּוּ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְהוּא בְּרוּחַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, וּבוֹ פוֹעֵל וְנִקְרָא עַל שְׁמוֹ, וְהֵם שְׁנֵיהֶם עֵצִים. דָּבָר אַחֵר עַרְבֵי - שֶׁפְּעָמִים מְעָרְבִים פְּעֻלָּתָם זֶה עִם זֶה. מַה זֶּה עַרְבֵי נָחַל? נַחַל הוּא עַל שֵׁם הַמָּקוֹם שֶׁהֵם קְבוּעִים בּוֹ שֶׁשְּׁמוֹ נַחַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם.

 

 

מָאי נִיהוּ יָם, הֱוֵי אוֹמֶר זֶה אֶתְרוֹג. וּמְנָא לָן דְּכָל מִדָּה וּמִדָּה מֵאֶלוּ הַשִׁבְעָה אִיקְרֵי נַחַל שְׁנְּאֱמַר (במדבר כ''א) וּמְמָתַנָה נָחֲלִיאֵל אַל תִקְרֵי נָחֲלִיאֵל אֶלָּא נַחֲלֵי אֵל. וְעוֹד שָׁם, מָה לֵב, הֲדַר פֶּרִי הַגּוּף, אַף יִשְׂרָאֵל פֶּרִי עֵץ הֲדַר. מָה אִילָן תָּמָר, עֲנָפָיו סְבִיבָיו וְלוּלָבוֹ בְּאֶמְצַע, אַף יִשְׂרָאֵל נָטְלוּ גּוּף הֲאִילָן הַזֶּה שֶׁהוּא לִבּו וּכְּנְגֶד הַגּוּף חוּט הַשִּׂדְרָה בָּאָדָם שֶׁהוּא עִיקָר הַגּוּף. וּמָה לוּלָב זֶה כְּתִיב לוֹ לֵב אַף לֵב מָסוּר לוֹ. וּמָה לֵב זֶה שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם נְתִיבוֹת חָכְמָה בּוֹ, אַף בְּכָל נְתִיב מֶהֵן צוּרָה שׁוֹמֶרֶת שְׁנֶּאֱמַר (בראשית ג') לִשְׁמוֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: (עד כאן מההשמטות)

 

 

 

מַהוּ יָם? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה אֶתְרוֹג. וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁכָּל מִדָּה וּמִדָּה מֵאֵלּוּ הַשִּׁבְעָה נִקְרֵאת נַחַל? שֶׁנֶּאֱמַר וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, אַל תִּקְרֵי נַחֲלִיאֵל אֶלָּא נַחֲלֵי אֵל. וְעוֹד שָׁם, מָה לֵּב, הָדָר פְּרִי הַגּוּף, אַף יִשְׂרָאֵל פְּרִי עֵץ הָדָר. מָה אִילַן תָּמָר, עֲנָפָיו סְבִיבָיו וְלוּלָבוֹ בָּאֶמְצַע, אַף יִשְׂרָאֵל נָטְלוּ גוּף הָאִילָן הַזֶּה שֶׁהוּא לִבּוֹ, וּכְנֶגֶד הַגּוּף חוּט הַשִּׁדְרָה בָּאָדָם שֶׁהוּא עִקַּר הַגּוּף. וּמַה לּוּלָב זֶה כָּתוּב לוֹ לֵב, אַף לֵב מָסוּר לוֹ. וּמַה לֵּב זֶה שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם נְתִיבוֹת חָכְמָה בּוֹ, אַף בְּכָל נָתִיב מֵהֶן צוּרָה שׁוֹמֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: ע''כ מההשמטות

 

 

דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, דָּא אַבְרָהָם. כַּפֹּת תְּמָרִים, דָּא יִצְחָק. וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת, דָּא יַעֲקֹב. וְעַרְבֵי נָחַל, אִלֵּין אִינוּן תְּרֵין דַּרְגִּין דְּאֲמָרָן.

 

 

 

דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר - זֶה אַבְרָהָם. כַּפֹּת תְּמָרִים - זֶה יִצְחָק. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת - זֶה יַעֲקֹב. וְעַרְבֵי נָחַל - אֵלֶּה הֵן שְׁתֵּי הַדְּרָגוֹת שֶׁאָמַ רְנוּ.

 

 

וּמַאן דְּמַתְנֵי הַאי, בְּגִין דְּעֵץ עָבוֹת דָּא יַעֲקֹב, דְּאָחִיד לְכֻלְּהוּ חֲלָקִין, וַדַּאי דָּא יַעֲקֹב. אֲבָל הָא אוֹקִימְנָא, פְּרִי עֵץ הָדָר דָּא בֵּירָא דְּיִצְחָק, דָּא גְבוּרָה תַּתָּאָה. כַּפֹּת תְּמָרִים. כַּפֹּת חָסֵר, קִשּׁוּרָא דְאִתְקַשַּׁר בְּבֵירָא, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (דניאל ג) כְּפִיתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן, בְּגִין דְּאִלֵּין לָא סָלְקִין דָּא בְּלָא דָא. וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת, עֲנָפָא הוּא עִלָּאָה, דְּאִתְעֲבִיד עֵץ עָבוֹת, וְאָחִיד לְכָל סִטְרָא, כְּמָה דְּאִתְּמָר. עַרְבֵי נַחַל דָּא יִצְחָק, בְּכָל סִטְרֵי, דְּאֲחִידָן בְּסִטְרָא דְנַחֲלָא, וְלָא בְּסִטְרָא דְאַבָּא. דְּתָנִינָן, אַף עַל גַּב דִּבְהַאי נַחַל דִּינָא לָא אִשְׁתַּכַּח בֵּיהּ, דִּינִין מִתְעָרִין מִנֵּיהּ.

 

 

 

וּמִי שֶׁשּׁוֹנֶה זֶה, מִשּׁוּם שֶׁעֵץ עָבֹת זֶה יַעֲקֹב, שֶׁאוֹחֵז אֶת כָּל הַחֲלָקִים, וַדַּאי זֶה יַעֲקֹב. אֲבָל הֲרֵי בֵּאַרְנוּ, פְּרִי עֵץ הָדָר - זוֹ בְּאֵר יִצְחָק, זוֹ גְּבוּרָה תַחְתּוֹנָה. כַּפֹּת תְּמָרִים - כַּפֹּת חָסֵר, קֶשֶׁר שֶׁנִּקְשָׁר בַּבְּאֵר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ג) כְּפוּתִים בְּסַרְבְּלֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁאֵלֶּה לֹא עוֹלִים זֶה בְּלִי זֶה. וַעֲנַף עֵץ עָבת, עָנָף הוּא עֶלְיוֹן שֶׁנַּעֲשֶׂה עֵץ עָבוֹת וְאוֹחֵז לְכָל צַד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. עַרְבֵי נָחַל - זֶה יִצְחָק, בְּכָל הַצְּדָדִים שֶׁאֲחוּזִים בְּצַד הַנַּחַל וְלֹא בְּצַד הָאָב. שֶׁשָּׁנִינוּ, אַף עַל גַּב שֶׁבַּנַּחַל הַזֶּה לֹא נִמְצָא דִין, מִתְעוֹרְרִים מִמֶּנּוּ דִּינִים.

 

 

וְרַב הַמְנוּנָא סָבָא פָּרִישׁ, וְעַרְבֵי נַחַל, אִינוּן תְּרֵין קָיְימִין דְּקָאֲמָרָן, דְּמַיָּיא נָפְקֵי מִנַּיְיהוּ, וְשַׁפִּיר. אֲבָל תָּא חֲזֵי, הָא חָזִינָן דִּתְרֵין דַּרְגִּין אִלֵּין דְּקָיְימֵי עַל דַּרְגָּא דְצַדִּיק, אִיבָּא וּכְנִישׁוּ רַבְרְבָא (ס''א דברכאן) נָפְקֵי מִנַּיְיהוּ, וְעַרְבֵי נַחַל לָא נָפְקֵי מִנַּיְיהוּ, אִיבָּא, וְלָא טַעְמָא, וְלָא רֵיחָא. וְהָא אוֹקִימְנָא וְכֹלָּא שַׁפִּיר.

 

 

 

וְרַב הַמְנוּנָא הַזָּקֵן פֵּרַשׁ, וְעַרְבֵי נָחַל - אֵלּוּ שְׁנֵי הָעַמּוּדִים שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁיּוֹצְאִים מֵהֶם מַיִם, וְיָפֶה. אֲבָל בּא רְאֵה, הֲרֵי רָאִינוּ שֶׁשְּׁתֵּי דְרָגוֹת אֵלֶּה שֶׁעוֹמְדוֹת עַל דַּרְגָּה שֶׁל צַדִּיק, פְּרִי וְכִנּוּס גָּדוֹל [הברכות] יוֹצְאִים מֵהֶם, וְעַרְבֵי נַחַל לֹא יוֹצְאִים מֵהֶם לֹא פְרִי וְלֹא טַעַם וְלֹא רֵיחַ, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, וְהַכֹּל יָפֶה.

 

 

   

 

דף רכא ע''א

 

 

וְעַל דָּא אֶתְרוֹג (דף רכא ע''א) בִּשְׂמָאלָא, לָקֳבֵיל לִבָּא. לוּלָב בִּימִינָא, כַּפֹּת בְּכֹלָּא, וְקָטִיר בְּכֹלָּא. דְּהָא צַדִּיק כַּפּוֹת הוּא בְּכָל סִטְרִין, וְקָטִיר בְּכֹלָּא, וְדָא הוּא קִשּׁוּרָא דִּמְהֵימְנוּתָא.

 

 

 

וְעַל כֵּן אֶתְרוֹג בִּשְׂמֹאל, כְּנֶגֶד הַלֵּב. לוּלָב בְּיָמִין. כַּפֹּת בַּכֹּל, וְקָשׁוּר בַּכֹּל, שֶׁהֲרֵי צַדִּיק כַּפּוֹת הוּא בְּכָל הַצְּדָדִים וְקָשׁוּר בַּכֹּל, וְזֶהוּ קֶשֶׁר הָאֱמוּנָה.

 

 

וּבְסִפְרָא דְּאַגַּדְתָּא שַׁפִּיר קָאֲמַר, דְּכָל אִלֵּין אִינוּן אוּשְׁפִּיזִין, דְּזַמִּינִין עַמָּא קַדִּישָׁא בְּהַאי יוֹמָא, דְּבַעְיָין לְאַשְׁכָּחָא לְהוּ, כֵּיוָן דְּזַמִּין לוֹן. וּבְהוּ בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמַלְכָּא בָּעוּתֵיהּ. זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּיָדְעִין אָרְחוֹי דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְיָדְעִין אָרְחוֹי דְאוֹרַיְיתָא, לְמֵהַךְ בְּאוֹרַח קְשׁוֹט, לְמִזְכֵּי בְּהוּ בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי.

 

 

 

וְיָפֶה אָמַר בְּסֵפֶר הָאַגָּדָה שֶׁכָּל אֵלֶּה הֵם אוֹרְחִים שֶׁמַּזְמִינִים הָעָם הַקָּדוֹשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה, שֶׁצְּרִיכִים לִמְצֹא אוֹתָם, כֵּיוָן שֶׁהִזְמִין אוֹתָם, וּבָהֶם מְבַקֵּשׁ אָדָם בַּקָּשָׁתוֹ לַמֶּלֶךְ. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹדְעִים דַּרְכֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְיוֹדְעִים דַּרְכֵי הַתּוֹרָה לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, לִזְכּוֹת בָּהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

 

 

בְּיוֹמָא דָא נָפְקֵי יִשְׂרָאֵל, בְּסִימָנִין רְשִׁימִין מִגּוֹ מַלְכָּא, בְּגִין דְּאִינוּן נָצְחִין דִּינָא. וּמַאי סִימָנִין אִינוּן, סִימָנֵי מְהֵימְנוּתָא, חוֹתָמָא דְמַלְכָּא עִלָּאָה. לִתְרֵי בְּנִי נָשָׁא, דְּעָאלוּ קֳדָם מַלְכָּא לְדִינָא, וְלָא יָדְעֵי עַלְמָא מַאן מִנַּיְיהוּ נָצַח. נָפַק חַד לִגְיוֹן מִבֵּי מַלְכָּא, שְׁאִילוּ לוֹ. אָמַר לוֹן, מַאן דְּיִפּוּק וּבִידוֹי סִימָנִין דְּמַלְכָּא, הוּא נָצַח.

 

 

 

בַּיּוֹם הַזֶּה יוֹצְאִים יִשְׂרָאֵל בְּסִימָנִים רְשׁוּמִים מִתּוֹךְ הַמֶּלֶךְ, מִשּׁוּם שֶׁהֵם נִצְּחוּ בַדִּין, וּמָהֵם הַסִּימָנִים? סִימָנֵי הָאֱמוּנָה, חוֹתַם הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּכְנְסוּ לִבְנֵי הַמֶּלֶךְ לְדִין, וּבָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים מִי מֵהֶם נִצַּח. יָצָא לִגְיוֹן אֶחָד מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ מִי נִצַּח? אָמַר לָהֶם, מִי שֶׁיֵּצֵא וּבְיָדוֹ סִימָנֵי הַמֶּלֶךְ, הוּא שֶׁנִּצַּח.

 

 

כָּךָ, כּוּלֵי עַלְמָא עָאלִין לְדִינָא, קֳדָם מַלְכָּא עִלָּאָה, וְדָאִין לוֹן מִיּוֹמָא דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, עַד חֲמֵשׁ סָרֵי יוֹמִין לְיַרְחָא. וּבֵין כָּךְ אִשְׁתַּכָּחוּ יִשְׂרָאֵל זַכָּאִין כֻּלְּהוּ בִּתְיוּבְתָּא. טָרְחִין בְּסֻכָּה וְלוּלָב וְאֶתְרוֹג, וְלָא יָדְעֵי מַאן נָצַח דִּינָא. מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי שָׁאֲלוּ מַאן נָצַח דִּינָא. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְהוּ, אִינוּן דְּמַפְקֵי בִּידַיְיהוּ סִימָנִין דִּילִי, אִינוּן נָצְחִין דִּינָא.

 

 

 

כָּךָ כָּל הָעוֹלָם נִכְנָסִים לְדִין לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, וְהוּא דָּן אוֹתָם מִיּוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, עַד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה יוֹם לַחֹדֶשׁ, וּבֵין כָּךְ נִמְצְאוּ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם צַדִּיקִים בִּתְשׁוּבָה, טוֹרְחִים בַּסֻּכָּה וְלוּלָב וְאֶתְרוֹג, וְלֹא יוֹדְעִים מִי נִצַּח בַּדִּין. הַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים שׁוֹאֲלִים, מִי נִצַּח בַּדִּין? אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵלֶּה שֶׁמּוֹצִיאִים בִּידֵיהֶם אֶת הַסִּימָנִים שֶׁלִּי, הֵם נִצְּחוּ בַדִּין.

 

 

בְּהַאי יוֹמָא, נָפְקֵי יִשְׂרָאֵל בִּרְשִׁימוּ דְמַלְכָּא, בְּתוּשְׁבַּחְתָּא דְּהַלֵּילָא. עָאלִין בַּסֻּכָּה, אֶתְרוֹג בִּשְׂמָאלָא, לוּלָב בִּימִינָא. חָמָאן כֻּלְּהוּ, דְּיִשְׂרָאֵל רְשִׁימִין בִּרְשִׁימִין דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. פָּתְחֵי וְאָמְרֵי, (תהלים קמד) אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלהָיו.

 

 

 

בַּיּוֹם הַזֶּה יוֹצְאִים יִשְׂרָאֵל בְּרֹשֶׁם הַמֶּלֶךְ, בְּתִשְׁבְּחוֹת הַהַלֵּל, נִכְנָסִים לַסֻּכָּה, אֶתְרוֹג בִּשְׂמֹאל, לוּלָב בְּיָמִין. כֻּלָּם רוֹאִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל רְשׁוּמִים בְּרִשּׁוּמֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, פּוֹתְחִים וְאוֹמְרִים, (תהלים קמד) אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹהָיו.

 

 

עַד כָּאן חֶדְוָותָא דְכֹלָּא, חֶדְוָותָא דְאוּשְׁפִּיזִין, וְאֲפִילּוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם חָדָאן בְּחֶדְוָותָא, וּמִתְבָּרְכִין מִנָּהּ. וְעַל דָּא (מקריבין) קָרְבָּנִין בְּכָל יוֹמָא עֲלַיְיהוּ, לַאֲטָלָא עֲלַיְיהוּ שְׁלָם, וְיִתְבָּרְכוּן מִינָן. מִכָּאן וּלְהָלְאָה, יוֹמָא חַד, דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, דְּחָדֵי בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל. דִּכְתִיב, (במדבר כט) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. דְּהָא יוֹמָא דָא מִן מַלְכָּא בִּלְחוֹדוֹי, חֶדְוָותָא דִילֵיהּ בְּיִשְׂרָאֵל. לְמַלְכָּא דְּזַמִּין אוּשְׁפִּיזִין וְכוּ'.

 

 

 

עֵד כָּאן חֶדְוַת הַכֹּל, חֶדְוַת הָאוֹרְחִים, וַאֲפִלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שְׂמֵחִים בַּחֶדְוָה וּמִתְבָּרְכִים מִמֶּנָּה, וְלָכֵן מַקְרִיבִים בְּכָל יוֹם עֲלֵיהֶם לְהַטִּיל עֲלֵיהֶם שָׁלוֹם, וְיִתְבָּרְכוּ מֵאִתָּנוּ. מִכָּאן וָהָלְאָה יוֹם אֶחָד שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן שֶׁשָּׂמֵחַ בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב (במדבר כט) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. שֶׁהֲרֵי יוֹם זֶה מִן הַמֶּלֶךְ בִּלְבַדּוֹ חֶדְוָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהִזְמִין אוֹרְחִים וְכוּ'.

 

 

רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (שיר השירים ב) אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים, כַּמָּה חֲבִיבָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁבַּח לָהּ, וְהִיא מְשַׁבַּחַת לֵיהּ תָּדִיר, וְכַמָּה מְשַׁבְּחִין וּמְזַמְּרִין אַזְמִינַת לֵיהּ תָּדִיר לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. זַכָּאָה חוּלְקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאֲחִידָן בֵּיהּ בְּעַדְבָא דְחוּלָקָא קַדִּישָׁא. כְּמָה דִכְתִיב, (דברים לב) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ וְגו'. אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּקַיְימָא בְּשַׁפִּירוּ דְּנוֹי בְּגִנְתָא דְעֵדֶן. הַשָּׁרוֹן, דְּהִיא שָׁרָה וּמְשַׁבַּחַת לְמַלְכָּא עִלָּאָה.

 

 

 

רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים. כַּמָּה חֲבִיבָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבֵּחַ אוֹתָהּ, וְהִיא מְשַׁבַּחַת אוֹתוֹ תָּמִיד. וְכַמָּה מְשַׁבְּחִים וּמְזַמְּרִים מַזְמִינָה תָּמִיד לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲחוּזִים בּוֹ בְּגוֹרַל הַחֵלֶק הַקָּדוֹשׁ, כַּכָּתוּב (דברים לב) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ וְגוֹ'. אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁעוֹמֶדֶת בַּיּפִי שֶׁל נוֹי בְּגַן עֵדֶן. הַשָּׁרוֹן - שֶׁהִיא שָׁרָה וּמְשַׁבַּחַת אֶת הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן.

 

 

דָּבָר אַחֵר אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, דְּבָעְיָא לְאַשְׁקָאָה מִשַּׁקְיוּ דְנַחֲלָא עֲמִיקָא, מַבּוּעָא דְּנַחֲלִין. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה לה) וְהָיָה הַשָּׁרָב לְאַגַּם. (נ''א (ישעיה לג) והיה השרון כערבה) שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים, דְּקָיְימָא בַּעֲמִיקְתָא דְּכֹלָּא. מַאן אִינוּן עֲמָקִים. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים קל) מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'. חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן. חֲבַצֶּלֶת, מֵהַהוּא אֲתַר, דְּשַׁקְיוּ דְּנַחֲלִין נָפְקִין וְלָא פָּסְקִין לְעָלְמִין. שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים, שׁוֹשַׁנָּה מֵהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי עֲמִיקָא דְכֹלָּא, סָתִים מִכָּל סִטְרִין.

 

 

 

דָּבָר אַחֵר, אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן - שֶׁרוֹצָה לִהְיוֹת מֻשְׁקָה מֵהַשְׁקָיַת הַנַּחַל הֶעָמֹק, מְקוֹר הַנְּחָלִים, כַּנֶּאֱמַר וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם. [נ''א (ישעיה לג) והיה השדון כעדבה] שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים - שֶׁעוֹמֶדֶת בְּעֹמֶק הַכֹּל. מִי הֵם הָעֲמָקִים? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קל) מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךְ ה'. חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן. חֲבַצֶּלֶת - מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל הַשְׁקָאַת הַנְּחָלִים שֶׁיּוֹצְאִים וְלֹא פוֹסְקִים לְעוֹלָמִים. שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים - שׁוֹשַׁנָּה מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא עֹמֶק הַכֹּל, נִסְתָּר מִכָּל הַצְּדָדִים.

 

 

תָּא חֲזֵי, בְּקַדְמִיתָא יְרוּקָא כַּחֲבַצֶּלֶת, דְּטַרְפִּין דִּילָהּ יְרוּקִין. לְבָתַר שׁוֹשַׁנַּת, סוּמְקָא בִּגְוָונִין חִוְורִין. שׁשַׁנָּה בְּשִׁית טַרְפִּין, שֹׁשַׁנַּת, דְּאִשְׁתְּנִיאַת מִגּווָֹנָא לְגווָֹנָא, וְשַׁנִּיאַת גְּוַונָהָא.

 

 

 

בֹּא רְאֵה, בַּתְּחִלָּה יְרֻקָּה כַּחֲבַצֶּלֶת, שֶׁהֶעָלִים שֶׁלָּהּ יְרֻקִּים, אַחַר כָּךְ שׁוֹשַׁנָּה אֲדֻמָּה בִּגְוָנִים לְבָנִים. שׁוֹשַׁנָּה בְּשִׁשָּׁה עָלִים. שׁוֹשַׁנַּת - שֶׁמִּשְׁתַּנֵּית מִגָּוֶן לְגָוֶן וּמְשַׁנָּה אֶת גְּוָנֶיהָ.

 

 

   

 

דף רכא ע''ב

 

 

שֹׁשַׁנַּת, בְּקַדְמִיתָא חֲבַצֶּלֶת, בְּעִדָּנָא דְּבָעְיָא לְאִזְדַּוָּוגָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, אִקְרֵי חֲבַצֶּלֶת. בָּתַר דְּאִתְדַּבְּקַת בֵּיהּ בְּמַלְכָּא בְּאִינוּן נְשִׁיקִין, אִקְרֵי שֹׂשַׁנַּת. בְּגִין דִּכְתִיב, (שיר השירים ה) שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים. שׁשַׁנַּת הָעֲמָקִים דְּהִיא מְשַׁנְיָיא גְּוָונָהָא, זִמְנִין לְטַב, וְזִמְנִין לְבִישׁ, זִמְנִין לְרַחֲמֵי, זִמְנָא לְדִינָא. (בראשית ג) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַּאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם. תָּא חֲזֵי, דְּהָא בְּנֵי נָשָׁא לָא מִסְתַּכְּלִין, וְלָא יָדְעִין, וְלָא מַשְׁגִּיחִין. בְּשַׁעְתָּא דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם, וְאוֹקִיר לֵיהּ בִּיקִירוּ עִלָּאָה, בָּעָא מִנֵּיהּ לְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ בְּגִין דְּיִשְׁתַּכַּח יְחִידָאי, וּבְלִבָּא יְחִידָאי, וּבַאֲתַר דִּדְבֵקוּתָא יְחִידָאי, דְּלָא (דף רכא ע''ב) אִשְׁתַּנֵּי, וְלָא מִתְהַפֵּךְ לְעָלְמִין. בְּהַהוּא קִשּׁוּרָא יְחִידָא, דְּכֹלָּא בֵּיהּ אִתְקַשַּׁר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב) וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן.

 

 

 

שׁוֹשַׁנַּת - בַּתְּחִלָּה חֲבַצֶּלֶת. בִּזְמַן שֶׁרוֹצָה לְהִזְדַּוֵּג בַּמֶּלֶךְ נִקְרֵאת חֲבַצֶּלֶת, אַחַר שֶׁנִּדְבְּקָה עִם הַמֶּלֶךְ בְּאוֹתָן נְשִׁיקוֹת הִיא נִקְרֵאת שׁוֹשַׁנַּת, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב (שיר ה) שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים. שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים - שֶׁהִיא מְשַׁנָּה אֶת גְּוָנֶיהָ לִפְעָמִים לְטוֹב וְלִפְעָמִים לְרַע, לִפְעָמִים לְרַחֲמִים וְלִפְעָמִים לְדִין. וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם (בראשית ב). בֹּא רְאֵה, שֶׁהֲרֵי בְּנֵי אָדָם לֹא מִסְתַּכְּלִים וְלֹא יוֹדְעִים וְלֹא מַשְׁגִּיחִים בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם וְכִבֵּד אוֹתוֹ בְּכָבוֹד עֶלְיוֹן, רָצָה מִמֶּנּוּ לְהִדָּבֵק בּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּמָּצֵא יְחִידִי, וּבַלֵּב יְחִידִי, וּבְמָקוֹם שֶׁל דְּבֵקוּת יְחִידָה שֶׁלֹּא מִשְׁתַּנֶּה וְלֹא מִתְהַפֵּךְ לְעוֹלָמִים בְּאוֹתוֹ קֶשֶׁר יָחִיד שֶׁהַכֹּל נִקְשָׁר בּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן.

 

 

לְבָתַר סָטוּ מֵאָרְחָא דִמְהֵימְנוּתָא, וְשָׁבְקוּ אִילָנָא יְחִידָאי, עִלָּאָה מִכָּל אִילָנִין. וְאָתוּ לְאִתְדַּבְּקָא בְּאֲתַר דְּמִשְׁתַּנֵּי, וּמִתְהַפֵּךְ מִגּווָֹנָא לְגווָֹנָא וּמִטַּב לְבִישׁ וּמִבִּישׁ לְטַב. וְנַחֲתֵי מֵעֵילָא לְתַתָּא, וְאִתְדַּבָּקוּ לְתַתָּא בְּשִׁנּוּיִין סַגִּיאִין. וְשָׁבְקוּ אִילָנָא יְחִידָאָה, עִלָּאָה מִכָּל אִילָנִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (קהלת ז) אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְגו'.

 

 

 

אַחַר כָּךְ סָטוּ מִדֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה וְעָזְבוּ אֶת הָעֵץ הַיְחִידִי, הָעֶלְיוֹן מִכָּל הָאִילָנוֹת, וּבָאוּ לְהִדָּבֵק בְּמָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה וּמִתְהַפֵּךְ מִגָּוֶן לְגָוֶן וּמִטּוֹב לְרַע וּמֵרַע לְטוֹב, וְיָרְדוּ מִלְמַעְלָה מַטָּה, וְנִדְבְּקוּ לְמַטָּה בְּשִׁנּוּיִים רַבִּים, וְעָזְבוּ אֶת הָאִילָן הַיְחִידִי הָעֶלְיוֹן מִכָּל הָאִילָנוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז) אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְגוֹ'.

 

 

וַדַּאי כְּדֵין אִתְהַפַּךְ לִבַּיְיהוּ, בְּהַהוּא סִטְרָא מַמָּשׁ, זִמְנִין לְטַב, זִמְנִין לְבִישׁ, זִמְנִין לְרַחֲמֵי, זִמְנִין לְדִינָא. בְּהַאי מִלָּה דְּאִתְדַּבָּקוּ בָּהּ וַדַּאי, (קהלת ז) בִקְשׁוּ חִשְׁבוֹנוֹת רַבִּים, וְאִתְדַּבָּקוּ בְּהוּ.

 

 

 

וַדַּאי שֶׁאָז הִתְהַפֵּךְ לִבָּם בְּאוֹתוֹ הַצַּד מַמָּשׁ, לִפְעָמִים לְטוֹב לִפְעָמִים לְרַע, לִפְעָמִים לְרַחֲמִים לִפְעָמִים לְדִין. בַּדָּבָר הַזֶּה נִדְבְּקוּ בוֹ וַדַּאי, בִּקְשׁוּ חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים וְנִדְבְּקוּ בָהֶם.

 

 

אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָדָם, שְׁבַקְתְּ חַיֵּי וְאִתְדָּבַּקְתְּ בְּמוֹתָא. חַיֵּי, דִּכְתִיב וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן, דְּאִקְרֵי חַיִּים. דְּמַאן דְּאָחִיד בֵּיהּ, לָא טָעִים מוֹתָא לְעָלְמִין. אִתְדָּבַּקְתְּ בְּאִילָנָא אָחֳרָא, הָא וַדַּאי מוֹתָא הוּא לְקִבְלָךְ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי ה) רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת, וּכְתִיב, (קהלת ז) וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה. וַדַּאי בְּאֲתַר דְּמוֹתָא אִתְדָּבַּק, וְשָׁבַק אֲתַר דְּחַיֵּי. בְּגִין כָּךְ אִתְגְּזַר עֲלֵיהּ וְעַל כָּל עַלְמָא מוֹתָא.

 

 

 

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָדָם, עָזַבְתָּ חַיִּים וְנִדְבַּקְתָּ בַּמָּוֶת. חַיִּים - שֶׁכָּתוּב וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן, שֶׁנִּקְרָא חַיִּים, שֶׁמִּי שֶׁאוֹחֵז בּוֹ לֹא טוֹעֵם מָוֶת לְעוֹלָמִים. נִדְבַּקְתָּ בְּעֵץ אַחֵר - הֲרֵי וַדַּאי הַמָּוֶת כְּנֶגְדְּךְ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ה) רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת, וְכָתוּב (קהלת ז) וּמֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה. וַדַּאי שֶׁנִּדְבַּק בִּמְקוֹם הַמָּוֶת וְעָזַב מְקוֹם הַחַיִּים. מִשּׁוּם כָּךְ נִגְזַר עָלָיו וְעַל כָּל הָעוֹלָם מָוֶת.

 

 

אִי הוּא חָטָא, כָּל עַלְמָא מַה חָטוּ. אִי תֵימָא, דְּכָל עַלְמָא אָכְלֵי מֵאִילָנָא דָא, וְאִתְרַמֵּי לְכֹלָּא. לָאו הָכִי. אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְאָדָם קָאִים עַל רַגְלוֹי, חָמֵי לֵיהּ בִּרְיָין כֻּלְּהוּ, וּדְחִילוּ מִקַּמֵּיהּ, וְהֲווּ נָטְלִין אֲבַתְרֵיהּ, כְּעַבְדִין בָּתַר מַלְכָּא. וְהוּא אָמַר לוֹן, אֲנָא וְאַתּוּן, (תהלים צה) בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה וְגו'. וְאֲזְלוּ כֻּלְּהוּ אֲבַתְרֵיהּ. כֵּיוָן דְּחָזוּ דְּאָדָם סְגִיד לְהַאי אֲתַר, וְאִתְדָּבַּק בֵּיהּ, כֻּלְּהוּ אִתְמַשְּׁכוּ אֲבַתְרֵיהּ וְגָרִים מוֹתָא לְכָל עָלְמָא.

 

 

 

אִם הוּא חָטָא, מֶה חָטְאוּ כָּל הָעוֹלָם? אִם תֹּאמַר שֶׁכָּל הָעוֹלָם אָכְלוּ מֵהָעֵץ הַזֶּה וְזֶה קָרָא לְכֻלָּם - לֹא כָּךְ! אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם עָמַד עַל רַגְלָיו, רָאוּ אוֹתוֹ כָּל הַבְּרִיּוֹת וּפָחֲדוּ מִלְּפָנָיו, וְהָיוּ נוֹסְעִים אַחֲרָיו כַּעֲבָדִים אַחַר הַמֶּלֶךְ, וְהוּא אָמַר לָהֶם: אֲנִי וְאַתֶּם (תהלים צה) בּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה וְגוֹ'. וְכֻלָּם הָלְכוּ אַחֲרָיו. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁאָדָם מִשְׁתַּחֲוֶה לְמָקוֹם זֶה וְנִדְבָּק בּוֹ, כֻּלָּם נִמְשְׁכוּ אַחֲרָיו, וְגָרַם מָוֶת לְכָל הָעוֹלָם.

 

 

וּכְדֵין אִשְׁתַּנֵּי אָדָם לְכַמָּה גְּוָונִין, זִמְנִין דִּינָא, זִמְנִין רַחֲמֵי זִמְנִין מוֹתָא, זִמְנִין חַיֵּי. וְלָא קָאִים בְּקִיּוּמָא תָּדִיר בְּחַד מִנַּיְיהוּ, בְּגִין דְּהַהוּא אֲתַר גָּרִים לֵיהּ. וְעַל דָּא אִקְרֵי, חֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, הַמִּתְהַפֶּכֶת מִסִּטְרָא דָא לְסִטְרָא דָא, מִטַּב לְבִישׁ, מֵרַחֲמֵי לְדִינָא, מִשְּׁלָם לְקָרָבָא, מִתְהַפֶּכֶת הִיא בְּכֹלָּא. טַב וְרַע דִּכְתִיב, (בראשית ב) וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע.

 

 

 

וְאָז הִשְׁתַּנָּה הָאָדָם לְכַמָּה גְוָנִים, לִפְעָמִים דִּין לִפְעָמִים רַחֲמִים, לִפְעָמִים מָוֶת לִפְעָמִים חַיִּים, וְלֹא עוֹמֵד בְּקִיּוּם תָּמִיד בְּאֶחָד מֵהֶם, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם גָּרַם לוֹ, וְלָכֵן נִקְרָא חֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, הַמִּתְהַפֶּכֶת מִצַּד זֶה לְצַד זֶה, מִטּוֹב לְרַע, מֵרַחֲמִים לְדִין, מִשָּׁלוֹם לִקְרָב, מִתְהַפֶּכֶת הִיא בַּכֹּל, טוֹב וָרַע, שֶׁכָּתוּב (בראשית ב) וִעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע.

 

 

וּמַלְכָּא עִלָּאָה, לְרַחֲמָא עַל עוֹבָדוֹי, אוֹכַח לֵיהּ, וְאָמַר לֵיהּ, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ וְגו', וְהוּא לָא קַבִּיל מִנֵּיהּ, וְאִתְמְשַׁךְ בָּתַר אִתְּתֵיהּ, וְאִתְתָּרַךְ לְעָלְמִין. דְּהָא אִתְּתָא לְאַתְרָא (ס''א לאתר דא) סַלְקָא וְלָא יַתִּיר, וְאִתְּתָא גָרִים מוֹתָא לְכֹלָּא.

 

 

 

וְהַמֶּלֶךָֹ הָעֶלְיוֹן, לְרַחֵם עַל מַעֲשָׂיו, הוֹכִיחַ אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ וְגוֹ'. וְהוּא לֹא קִבֵּל מִמֶּנּוּ וְנִמְשַׁךְ אַחַר אִשְׁתּוֹ, וְגֹרַשׁ לְעוֹלָמִים, שֶׁהֲרֵי אִשָּׁה עוֹלָה לְמָקוֹם [למקום זה] וְלֹא יוֹתֵר, וְהָאִשָּׁה גָרְמָה מָוֶת לַכֹּל.

 

 

תָּא חֲזֵי, לְעַלְמָא דְאָתֵי כְּתִיב, (ישעיה סה) כִּי כִּימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי, כִּימֵי הָעֵץ, הַהוּא דְאִשְׁתְּמוֹדָעָא, בֵּיהּ זִמְנָא, כְּתִיב, (ישעיה כה) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ וְגו' (עד כאן נדפס בויקרא):

 

 

 

בֹּא רְאֵה, לָעוֹלָם הַבָּא כָּתוּב (ישעיה סה) כִּי כִּימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי. כִּימֵי הָעֵץ - אוֹתוֹ שֶׁנּוֹדַע בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. כָּתוּב (שם כה) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ וְגוֹ'.

 

הכנס כותרת כאן
הכנס כותרת כאן
הכנס כותרת כאן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 


 
                                                            
 


זוהר חדש - תיקונים


אָמְרוּ נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָּא עִלָּאָה, וַדַּאי הַאי אִיהוּ דְּדַרְגֵּהּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּעָתִיד לְאִתְגַּלְּיָא בְּדָרָא דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא אִתְגַּלְּיָא בֵּהּ.

אמרו נשמות של הישיבה העליונה

זו דרגא של העמוד האמצעי

שעתיד להתגלות בדור של מלך המשיח

העמוד האמצעי

התינוק - פנים קטנות - זעיר אנפין

זה הילד ישראל שמו -

הוא הבן של מלך מלכי המלכים

והוא עבר תהליכי גדילה ולמידה

ונפילות וקימה

וגלויות

הכל כדי להיות ראוי להיקרא בן של הקב"ה

בנים אתם לה"

הוא נגלה בכל דור

וְרָזָא דְּמִלָּא קְרָא אוֹכַח, מַ"ה שֶּׁהָיָ"ה הוּא שֶׁיִּהְיֶ"ה. וּבָהּ מִמְּכוֹ""ן שִׁבְתּ""וֹ הִשְׁגִּי""חַ אֶל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

סוד שלו הוא מה שכתוב

מה -

שהיה

הוא

משה

משה - הוא כללות ישראל

ממכון

שבתו

השגיח

משה

ישראל לעתיד לבוא, נבנה

מפנימיות וחיצוניות

של כל נשמות ישראל

יש את השורשים - הם האבות

הנביאים

מלכות בית דוד

הצדיקים - משורש יוסף

וכל העם קשור לשורש מהם

אבל - הראש

הדעת

הוא משה רבינו

הוא הפנימיות

הוא המקשר אל הקב"ה

פסול לך את הלוחות

לך, עבורך, כל שאר העם יינקו ממך!

הרועה הנאמן - רעיא מהמינא

קוּם רָעֲיָא מְהֵימָנָא לְאִתְּעָרָא לְהַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. וּכְמָה אִנּוּן דְּמִיכִין וְשֵׁינָתָא בְּעֵינֵיהוֹן, דְּלָא פַּתְחִין לוֹן לְאִתְעַסְּקָא בְּרָזִין דְּאוֹרַיְתָא,

קום רעיא מהמנא - קום רועה נאמן

הגיע זמן לפקוד את העדר

עליהם נאמר

אני ישנה וליבי ער

כמה כולם ישנים - בדור האחרון הזה

פתוחים לעולם הזה, לתאוותיו

לעולם נעלם המשקר, המדמה..

וסותמים עינהם לראות את האמת

על ידי

סודות התורה

דְּכָל רָז אור אִתְקְרֵי, לְאַנְהָרָא בֵּהּ לְבַת עֵינָא וּלְאִתְּעָרָא לָהּ בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהִי דְּמִיכָא בְּגָלוּתָא בֵּין אִנּוּן מָארֵי תּוֹרָה. דְּלֵית חַד מִנַּיְהוּ דְּיִתְּעַר לָהּ בְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ ר""ז אוֹר דְּנָהִיר בָּהּ בָּבַת עֵינָא. דְּרָז אוֹר אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּן.

כל רז נקרא אור

רז = גימטירה 207

אור = 207

להאיר לאחת המיוחדת

בת עין

בת של ע - ...ע = 70

היא המלכות

השכינה הקדושה

שמעליה 7 רועים

שומרים

שבע הכלולים מעשר - 70 נפש בני יעקב

שכל תכליתם היא

בת עין

שכינה

שומרני כאישון בת עין

להיות שומרי השכינה, שומרי המלכה

למסור נפש עבור הבת, היחידה שהלכה לאיבוד

ביער העמים, מבוזה ומושפלת

צועקת ומייללת

לבניה ולבנותיה

שובו - שובו הביתה

לְאַנְהָרָא בֵּהּ לְבַת עֵינָא וּלְאִתְּעָרָא לָהּ בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהִי דְּמִיכָא בְּגָלוּתָא בֵּין אִנּוּן מָארֵי תּוֹרָה. דְּלֵית חַד מִנַּיְהוּ דְּיִתְּעַר לָהּ בְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ ר""ז אוֹר דְּנָהִיר בָּהּ בָּבַת עֵינָא. דְּרָז אוֹר אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּן.

להאיר בה בתוכה את אור התורה

היא דלה ועניה אין לה מעצמה כלום

רק שאריות שבניה נותנים לה

כאשר הם לא מבקשים עבור עצמם

כל היום

תן לי...תן לי

הב ..הב לי

אפילו בעלי התורה

לומדים עבור עצמם

ואין לה מנחם

ואין לה עזרה

חוץ

מאלו העוסקים בסוד

יודעים את סודה של המלכה

שהיא העולם הבא

היא התכלית

והם נדבקים רק בה

ואתה הרועה הנאמן

משה רבינו

עתיד להתגלות בדור האחרון

וללמד את ישראל את סודותיה

מעלותיה

של כלת משה

דְּהָא אַנְתְּ הוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי. דְּהָא הֲווֹ כֻּלְּהוּ נְבִיאַיָּא וְחַכְמַיָּא וּמָארֵי קַבָּלָה לְגַבָּךְ, כְּסִיהֲרָא וְכוֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי דְּלֵית לוֹן נְהוֹרָא אֶלָּא מְשַׁמְּשָׁא.

כפי אז

משה קיבל תורה מסיני

כולם קיבלו ממשה

הנביאים

החוזים

הצדיקים

החכמים

הוא כמו אור החמה המאיר לכוכבים וללבנה

כי אין לכל הכוכבים והלבנה

אלא מה שמקבלים מהשמש

וּבְגִין דְּאִתְּמַר בָּךְ פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה. קוּם אַנְהִיר לוֹן דְּעַד דֶּאֱמֶת אַנְהִיר לוֹן, כֻּלְּהוּ הֲווֹ בַּחֲשׁוֹכָא וְלֵית לוֹן נְהוֹרָא.

בגלל זה נאמר פני משה כפני החמה

קום תאיר

קום תדליק את נשמות ישראל

קום תפתח לב כל אחד מישראל

כפי שעשית

כולם בחשיכה

אין איתנו מי יודע מה

קום עד שהאמת

תצעק

קום עד שכל ישראל יאמרו שוב

נעשה ונשמע

קום וקבור את קורח ועדתו

קום גיבור מחה את העמלק

קום משה רבינו

הגיע זמן הגאולה

 



חזרה לדף הבית
האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים